|
|
עמוד:14
מתקשים בתפיסת רפרוף, זריזות ועֵרנות . אחוז הסוכר בדמן של ציפורים 13 ואך טבעי הוא שיד צייר,כפול מאחוזו בדם האדם ( לרבות דם הציירים ) , מוכשר ככל שיהיה, תתקשה מול מעוף ציפור . ט' כרמי כתב שיר על הקושי לכתוב על מעוף : 14 נופים צִפּוֹר לְבָנָה עַל נָהָר יָרֹק, שְׁתַּיִם, וְאַחַר כָּךְ שָׁלֹש . עַמּוּד ‑ חַשְׁמַל אֶחָד, שְׁנַיִם, שְׁלֹשָה שִׂיחִים . יוֹתֵר מִכָּךְ ( גַּגּוֹת וַעֲנָנִים וְגִבְעוֹלִים שֶׁל דֶּשֶׁא ) קָשֶׁה לִסְפֹּר בָּרַכֶּבֶת וְלָכֵן אֵינֶנִּי מַזְכִּיר אוֹתָם . בְּעֶצֶם אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁאֶרְשֹׁם רַק צִפּוֹר אַחַת בִּלְבַד . וְאוּלַי רַק אֶת כְּנָפֶיהָ . השיר מתאר ניסיון לכתוב ( ואולי לרשום, כמעשה הציירים ) ואת כישלונו של הניסיון . תיעוד הכישלון הוא השיר . השיר נכשל בתיאור הנוף : כמעט שאיננו יודעים מה רואים שם . על הציפורים איננו יודעים דבר מלבד צבע אחת מהן . עם זאת, השיר מתאר היטב מוּדעוּת לתנועת תודעה . המילה "שתיים" בסוף השורה הראשונה מבטלת מיד את הרישא, שמנסה לתפוס משהו במציאות . אי ‑ הדקדוקיות שלה ממחיש את הדחיפוּת לדבר מהר ; אין זמן לנסח את המילים "שתי ציפורים" . המבט עובר משם לצדדים, לציפור נוספת, לעמודי חשמל, לשיחים . המציאוּת משתנה, והרכבת נוסעת ממקום למקום . המבט ניגף מפני שפע המידע שבנוף המתחלף . אך גם בישיבה במקום אחד, לא ברכבת נוסעת, היה המבט ניגף באופן דומה . מעניין שהשיר מזכיר שהוא נכתב ברכבת רק אחרי אמצעו . גם אם נשמיט מהשיר את המילה "ברכבת", הוא ייוותר בתוקפו ויהפוך לשיר של מבט מתרוצץ . 14
|
|