|
|
עמוד:13
מבוא 13 של ההיסטוריה הכלכלית של היהודים, עם כל הקשיים שתיאר לופז ועוד כמה וכמה מוקשים ייחודיים להיסטוריה היהודית . לפי הניסוח היבש של דוד רומנו : 2 'כמות התיעוד × דמיון = קבוע' . המקורות שבידינו שייכים לשני סוגים ומחולקים באופן לא שווה על פני המרחב האירופי : אלה שנוצרו בידי יהודים ואלה שנוצרו בידי לא יהודים . שרידים ארכאולוגיים – למשל מצבות, כתובות של בתי כנסת, קמעות וטבעות – שייכים לסוג הראשון, ונותרו בעיקר משלהי העת העתיקה ומתוך גבולות הקיסרות הרומית . בימי הביניים המוקדמים יצרו יהודים חיבורים ספרותיים ודיונים והחלטות בעלי אופי הלכתי . ההלכה היא הסוגה החשובה ביותר, והיא הגיעה אלינו בעיקר מאשכנז ומספרד המוסלמית, ובהיקף קטן מאוד גם מדרום צרפת . הקהילות החשובות של איטליה וביזנטיון כמעט שלא הותירו עקבות כאלה בכתובים . על פי טבעם, המקורות ההלכתיים מעידים על התנגשויות ועל נושאים שאין עליהם הסכמה בחיי הציבור היהודי . בכך הם מעלים את הבעיה הידועה : האם מקור נורמטיבי רלוונטי למציאות האנושית ? 3 אמנם, דיונים הלכתיים מקורם במקרים קונקרטיים, אך הם נתפסו כחומר גלם לדיונים נוספים ועל כן הועתקו במקרים רבים כמקור משפטי, תוך השמטת פרטי המקרה : מי, היכן, מתי ואיך . על כן המקורות שנוצרו בידי יהודים – שרידים ארכאולוגיים וספרות הלכתית ממספר מועט יחסית של מקומות – סובלים מבעיית הייצוגיות אבל יש להם יתרון גדול של אמינות . מן המקום והזמן שבהם נמצאו שרידים אלה אנו יכולים להסיק בביטחון על נוכחות יהודית . על כן נעשה בספר זה מאמץ מרוכז להשתמש במקורות אלה שימוש שיטתי . באזורים לא מעטים ובמהלך תקופות ארוכות נעדר לגמרי סוג זה של מקורות, ואין לו לחוקר אלא להשתמש במקורות שאינם מדברים בהכרח על יהודים בשר ודם . טקסטים אלה נכתבו בעיקר בידי אנשי הכנסייה הנוצרית, והם כוללים גם חיבורים על חיי קדושים וגם כרוניקות, איגרות של אפיפיורים ובישופים, חוק כנסייתי, החלטות של ועידות הכנסייה וחקיקה קיסרית ומלכותית, שהושפעה מאוד מהגותם של אנשי הכנסייה . זוהי עדות ספרותית בעיקרה, בעלת ממד רעיוני מובהק, המלמדת יותר על ציפיותיה של החברה ועל תפיסתה העצמית מאשר על ההתרחשויות באופן יום - יומי . במקרים רבים אין כתיבה זו משקפת מפגשים של ממש עם יהודים והיא צריכה להיקרא כ'תרגילים רטוריים', אם להשתמש בניסוח 2 255 . Romano, ‘Judíos hispánicos en los siglos IV – IXʼ, p 3 ראו : סולוביצ'יק, שאלות ותשובות כמקור היסטורי .
|
|