|
|
עמוד:13
גלותיות בספרות העברית ׀ 13 דרך עיבוד זאת יצרה את עלילת-העל הציונית שמרבית היצירות מממשות אותה, סוטות ממנה או מתמודדות עמה . החוויות האישיות ביותר של גיבורי הסיפורת עומדות בסימנה של עלילת-על זאת . אני חוזר ומדגיש, אין זאת עלילה ספרותית בלבד : היא מטביעה את חותמה על היוצרים ועל נמעניהם . תפקידה של הספרות לא היה לקבל את עלילת-על זאת כפשוטה . היפוכם של דברים : כל כוחה יתבטא בהתמודדות מתמדת עמה ובסטייה ממנה, עד להתעלמות מודעת או בלתי מודעת, שגם היא מעשה בעל משמעות רבה . ( שם : 16 ) . שקד ראה בניגוד גלות-גאולה עיקרון שכונן את הספרות העברית כספרות לאומית ועיצב את ההיבט הפואטי, החווייתי והאידאולוגי של הטקסטים הספרותיים . עם זה, הוא הקנה לעיקרון מכונן זה די גמישות לאפשר למערכת הספרותית חירות — עלילת-העל לא היתה בעיניו אלא נקודת מוצא להתמודדות ביקורתית עם עיקרון זה ואפילו לסטייה ממנו . במילים אחרות, שקד לא טען שהמערכת הספרותית היתה מגויסת או שיש לראות בה תועמלנית של רעיון זה או אחר ; אדרבה, היא שייצרה אלטרנטיבות לעלילת-העל . המודל שהציע שקד היה אפוא מוניסטי מבחינת נקודת המוצא האידאית שלו, אך דיאלקטי מבחינת 5 הדינמיקה של העשייה הספרותית שהתגבשה בחסותו . 5 ניסוחיו של שקד דיאלקטיים הרבה יותר מניסוחים קודמים, למשל ניסוחיו של אהרון בן-אור : "ודאי קיימים יחסי תלות בין הציונות ובין הספרות שנוצרה בתקופתה, אך לא יחס שעבוד : היצירה העברית לא נעקרה על ידי הציונות מקרקע האומנות ולא נעשתה שופר תעמולתי, כלי שרת מפלגתי [ . . . ] ספרותנו החדשה היתה 'בית היוצר' לנשמת התנועה הציונית במובנה הרחב, ועל סדנה רודדו וחושלו האידיאלים הציוניים, והיא שהסיעה את אבני הגלות מעל נשמות הגולים והכשירתם לקראת מפעלים חלוציים, להתחדשותם במולדת" ( בן-אור 1958 : 6 ) . בן-אור אמנם נוקט רטוריקה שמציגה את הספרות ( במקרה זה, ספרותה של תקופת התחייה ) כאוטונומית, פרי כישרון אמנותי אישי, אבל ברור שיחסי התלות בינה ובין השיח הציוני לא אפשרו לה, על פי השקפתו, לסטות מן השיח הזה . הספרות היתה אמורה לאמץ את השיח הציוני על מעבר מגלות לגאולה במולדת ( ארץ ישראל ) , ואף להקנות לו ממד של עומק . דימויָה של היצרנות הספרותית למלאכה — לעבודת הברזל ולבנייה באבן — רק מעצים את היותה כפופה לסדר היום החלוצי הפועלי שההיסטוריוגרף רואה לנגד עיניו . אין לספרות שום אפשרות לסטות מהייעוד החברתי- תרבותי שהיא אמורה לממש . היא נעה בין שלילת הגלות לחיוב הגאולה במולדת . בהמשך הדברים שב ונדרש בן-אור לטעמו האישי של הסופר, לאפשרות חריגותו, לאינדיבידואליזם כערך תרבותי : "האינדיבידואליזם העברי לא גרס חס וחלילה בריחה מן המערכה, אלא מרד בגלות והתערות במולדת" ( שם : 8 ) .
|
|