|
|
עמוד:11
גלותיות בספרות העברית ׀ 11 בארץ ישראל, התבססו, לפחות במידה מסוימת, על הדחקתה ועל שלילתה של הגלות . רז-קרקוצקין טען שתפיסות מורכבות של הגלות, שלא עלו בקנה אחד עם העמדה השלטת, נדחקו לשוליים של השיח הציבורי . אניטה שפירא, לעומת זאת, טענה שלמרות הנוכחות הבולטת של שלילת הגלות באידאולוגיה ובתרבות, היא לא היתה גישה בלעדית ודומיננטית, שכן לצדה התקיימו גישות שביקשו לשמר את הזיקה למסורת היהודית ולעיירה היהודית של מזרח אירופה . לדברי שפירא גישות אלו קיבלו ביטוי אפילו בקרב הזרמים המהפכניים ביישוב, ולא רק בקרב הזרמים השמרניים-דתיים ( שפירא 2003 : 18 ) . גם חוקרים אחרים ניסו להסביר את התרופפות רעיון שלילת הגלות בחוגים ציוניים . נמצא שאט- אט החלו חוגים אלו להשלים עם קיומם של מרכזים יהודיים נוספים לצד מדינת ישראל ( שביד 1984 ; גורני 1997 ; שפירא 2003 ) . התביעה הציונית המסורתית לתת לארץ ישראל לגיטימציה בלעדית איבדה בהדרגה את תוקפה ולא נראתה עוד אפשרית . בשנים האחרונות נעשה רעיון שלילת הגלות ממושא למחקר היסטורי למושא למחקר פוליטי-תרבותי . בחוגים פוסט-ציוניים הושמעה הטענה ששלילת הגלות הכשירה כמה מן הביטויים הדכאניים ביותר של המדיניות הישראלית, כמו שלילת זהותם הלאומית של הפלסטינים, או הדרתם של המזרחים וניצולי השואה מזהותם ומתרבותם ; הללו נדרשו להיכנע לתביעה לאחדות תרבותית, ולהתמזג מרצון בכור ההיתוך הציוני ( רז-קרקוצקין 1993 ; גוטוויין 2009 : 202 - 203 ) . מעמדה זו עולה שחיוב הגלות במובן של חיוב מורשת תרבותית-חברתית שאינה עומדת בסימן שליטה וריבונות, תוכל לחולל שינוי פוליטי בישראל — למשל, לתרום להעצמת קבוצות מוכפפות ומודרות, לקדם פלורליזם ולהצמיח תפיסות שיִראו במדינת ישראל מדינה של כל תושביה . עמדה כזו תפנה את הזרקור לאותם יסודות שרעיון שלילת הגלות דחק לשוליים ותכיר בהטרוגניות של המציאות בישראל ובזכויותיהם של אותם קולקטיבים שאינם זוכים לביטוי 4 במסגרת העמדה ההגמונית, כלומר של מי שנחשבו תמיד "אחרים" . בסוף המאה התשע-עשרה . גם מספרו של אוטו וינינגר, מין ואופי ( 1903 ) , עולה שהמחבר הפנים דימויים אנטישמיים, אבל הוא גם הסיק מסקנות אנטי-ציוניות רדיקליות . 4 עניינו של מחקר זה הוא ייצוגי הגלות בספרות העברית, אבל אי-אפשר להתעלם מן השימושים הפוליטיים האנטי-ציוניים בסוגיית הגלות ובמונח גלות בעשור האחרון . שלא כמו מאמרו של רז-קרקוצקין ( 1993 ; 1994 ) , שרואה בחיוב הגלות עמדה ביקורתית שיש בה כדי לרסן את הפן הדכאני של הריבונות הלאומית בישראל, מאמרם של דניאל ויונתן בויארין ( 1994 ) שולל בעקיפין את הלגיטימציה המוסרית של מדינת ישראל ריבונית ומדבר
|
|