|
|
עמוד:8
שובו של האב הנעדר 8׀ ערכים אלה, נקרא מחזור הסיפורים גם כמייצג קונפליקט בין ׀ תשוקות סותרות — התשוקה אל האישה לעומת התשוקה אל התורה . הטעם שמצאנו להיכנס אל מרחב פרשני רווי זה קשור במקום המצומצם, לדעתנו, שנתנו קריאות אלה לשאלת מעמדו ותפקודו של האב . האב הוא דמות חוזרת בסיפורים אלה, אם כי צורתו מתחלפת מסיפור לסיפור, ומיקומיו מתגוונים : לעתים הוא החכם עצמו, הנעדר מחיי ילדיו שנותרו עם אמם מאחור, לעתים הוא אבי חתן הדורש מבנו לצאת ללימודים ולהשכיל בתורה קודם שיממש את נישואיו, ולעתים הוא אבי הכלה, המתפקד כמעין "צלע שלישית" — חוסמת או אוהדת — בנישואי בתו לחכם . לדעתנו, הסטה קטנה של המוקד מן המתח בין חיי לימוד לחיי זוגיות אל דמותו של האב עשויה להאיר היבטים נוספים שטרם ניתנה עליהם הדעת במידה מספקת : עצם המתח בין תלמוד תורה לבין חיי משפחה ( ולא רק חיי אישוּת ) ; הדמויות הנשיות ( רעיות ובנות ) המאכלסות את הסיפורים הללו ; ודמותו של האב בסיפורי חז"ל בכלל . בעבורנו, הכותרת "שובו של האב הנעדר" נוגעת לא רק לדמותו של החכם השב הביתה לפגוש את צאצאיו, אלא גם, ובעיקר, לרצון להשיב את האב — הנעדר מן השיח שנוצר סביב שרשרת סיפורים זו — אל מרכז הדיון . מיקומיו השונים של האב בשרשרת הסיפורים מעידים כי יש לפרש את דמותו על הציר שבין היעדר לנוכחות . בשני קצותיו של ציר זה מצויים, מן הצד האחד, אב שנעדר מחיי צאצאיו ולא השתתף בחינוכם ובגידולם, ומן הצד האחר, אב שמפקח פיקוח צמוד על חיי בניו ובנותיו, אולי אפילו "חי דרכם" את חיי הלימוד או את חיי האישות המנועים ממנו עצמו . דומה שהציר שבין היעדר לנוכחות מבליט את המתח העיקרי הקשור מימים ימימה בדמותו של האב . במובנים מסוימים, האב הוא גם "הנוכח ביותר" וגם "הנעדר ביותר", הן מבחינת תפקודו התרבותי והן מבחינת המקום המוענק לו בחיי הנפש . בתאוריה של פרויד — זו הנוגעת להתפתחות הנפשית וזו הנוגעת להתפתחות
|
|