תחושה של מקום

עמוד:10

פרלודים 01׀ יכולה להתעורר עם שמיעת יצירה מסוימת, מופלאה וגאונית, אך׀ גם עם זיהויו של כלי מסוים מבעד לרקע תזמורתי, געשי או רעשי, ואפילו עם פלישתו של צליל יחיד אל התודעה . לפעמים מלחין נערץ נהפך לאבן פינה של מקום, או לגלעד של מקום, ומקומו פולש אל היומיום בלי רשות ובלי הזמנה מיוחדת, ומסוגל לערער את יסודות החיוך הנחוץ לשרידותנו, וגם לשלוף את היגון מתוך היגון, בציציות ראשו . אבל תחושת המקום היא סוד, וגם סודות גלויים אינם מאבדים את תפארת הסוד — הם מראים את עצמם, מצהירים על היותם, אך אינם מתפענחים . רגעי ההארה של יצירה או כלי או צליל המבטאים דבר נכון כל כך, מוכר כל כך, לעולם אינם פוסעים פסיעה תודעתית נוספת, ואינם מגלים את פני המקום . לכן ברור שגם האימה מצויה במקום . אנשים מרחיקים לכת וראות, מהלכים ברחובות זרים ומקריים, או בנתיבים קרים ומוכרים, רק כדי לפגוש ביצירה או בכלי או בצליל הדורכים על לבם . לעתים חולפות שנים בלי אות מן המקום, ופתאום הוא מופיע . אדם מנגן יצירה בילדותו, ושוכח, והנה היא מתנגנת בלוויית אדם קרוב . אדם מנגן יצירה בכל יום, ושוכח, ולפתע היא מתפוצצת מרוב חיים ונוכחות, ואי אפשר עוד להתעלם מרמזיה . מדברים אלה משתמע שהמקום קיים, באופן כלשהו, בעולם . מקום מוסיקלי הוא משהו שקיים בחלל ובזמן . אלא שהוא גם איננו קיים בחלל ובזמן . גם הקיום הזה וגם האי קיום הם תכונות מובהקות של היצירה המוסיקלית . והאדם תמיד קיים בחלל ובזמן ( עד שאינו ) , ותמיד מחפש את מקומו בתוך החלל ומחוץ לזמן . "הזמן אינו עומד ואני עומד ומבקש את בית אבא ואיני יודע היכן הוא", כתב עגנון ( בסיפור "לבית אבא" ) . וזה תיאורה המדויק של ההאזנה למקום . אנשים הנושאים מקום בלבם אוהבים להצדיקו, למצוא לו תימוכין, ולפעמים גם תחליפים ומצגי שווא . המוסיקה — בגלל מוחשיותה ועמקותה מצד אחד, והיותה לא מילולית מצד אחר — עונה על שני הצרכים האלה . פסטיבל מוסיקה שנתי, למשל,

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא