|
|
עמוד:13
מסכת נזיר 13 ה ק ד מ ה המשנה והתלמוד ( מלאחר החורבן ) . מסכת נזיר מצטרפת, אפוא, למסכתות המספרות על העבר, בימי הבית, עם מסכתות יומא, ביכורים, זבחים, מנחות וכיוצא באלו . עבורנו זו הזדמנות מיוחדת לראות מה נותר בזיכרון הקולקטיבי של חכמי ישראל מימי החורבן, ובכך נעסוק להלן . בספרות התנאית אין התייחסות אחידה לשאלה האם הנזירות היא מידה טובה או בלתי ראויה . על שמעון הצדיק מסופר : "אמר שמעון הצדיק : מימיי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד . פעם אחד עלה אלי אדם אחד מדרום, וראיתיו אדמוני עם יפה עינים, וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילים תילים . ואמרתי לו בני מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה ? ונם לי רבי רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים, וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים, ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם . אמרתי לו רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך ? ! עלי להקדישך לשמים . והרכנתיו בראשי ואמרתי לו בני כמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל עליך הכתוב אומר 'איש או אשה כי יפליא לנדֹר נדר נזיר להזיר לה'' . . . סבר שמעון הצדיק בני אדם מתוך הקפדה הם נודרין . מכיון שנודרין מתוך הקפדה סופו לתהות, מכיון שהוא תוהא נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה . וזה מתוך יישוב נדר, ופיו ולבו שווין" ( תוספתא נזיר פ"ד ה"ז ; ירושלמי נדרים פ"א ה"א, לו ע"ד ; נזיר פ"א ה"ח, נא ע"ג ; וראו בבלי נדרים ט ע"ב ) . המילים "סבר שמעון . . . " הן תוספת אמוראית המבטאת את הסבר האמוראי למעשה . ברם, הסבר זה משתמע כבר מדרך הסיפור הקדום . שכן העובדה שהנזירות היא נזירות אמת משכנעת את החכם ( הכהן הגדול ) לקבל את הנזירות . מהסיפור התנאי משמע ששמעון מתנגד לנזירות באופן כללי, יש בסיפור ביקורת לא על עצם הנזירות אלא על רוב הנזירים שחכמים הכירו . הסיפור מופיע רק במקור תנאי . לשונו קדומה וארץ-ישראלית מדוקדקת ( "נם" במקום אמר, "שאוב", "מפחז" וכו' ) , וייתכן שהתגנבו לתוכו מוטיבים מאוחרים . כלומר עמדת חכמים לאחר החורבן כאשר הנזירות כבר לא הייתה קיימת בפועל . ועוד יצוין שההתנגדות היא לנזירים ולא לעצם הנזירות . הנזירות עצמה ראויה, ובתנאי שתהיה בדרך "הפלאה" ולא מתוך "הקפדה" . מדרש תנאי אחר מדבר בשבח הנזירות : "כל ימי נזרו קדוש הוא לה', מפני שנזר דרך פרישות וטהרה נקרא קדוש ולא עוד אלא ששקלו הכתוב כנביא שנאמר ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים ( עמוס ב', יא ) " ( ספרי זוטא פ"ו ח, 11 מהד' הורוויץ עמ' 242 ) . 11 בתרגום נאופיטי לדברים לג טז מתורגם נזיר כחסידא .
|
|