|
|
עמוד:14
] 14 [ ע ק ב ו ת י מ י ם ש ע ו ד י ב ו א ו הטנק, ובשל כך גם של המצלמה המיטלטלת מצד לצד, והגבולות הצרים של כוונת הטנק ושל הפריים הקולנועי החופף אותה — כל אלה מקשים את ההתבוננות של החיילים ושל הצופים על שדה הראייה כשדה קרב ועל הקטסטרופה האנושית המתחוללת בתוכו . לכן הסרט מבקש להסב את תשומת לבנו לא רק להקבלה בין עין המלחמה לעין הקולנועית, בין מבט החיילים למבט הצופים, אלא באופן מיוחד לכישלון שלהם ושלנו לראות באופן מלא ושלם את המציאות המזעזעת של המלחמה . הסרט חושף ומדגיש כי טראומה אינה יכולה להיות מיוצגת בצורה ישירה ומלאה אלא רק באופן חלקי, קטוע וחסר . ניתן לדבר על המציאות הטראומטית שלנו ושל ה"אחר" רק דרך הכרה באי-ידיעה שלמה של האירוע, דרך הבנה בלתי נמנעת ששכחנו ושלא ראינו בזמן, דרך מודעות למוגבלות ההכרחית של פעולת הראייה והייצוג של הפצע הזועק לעברנו ומסרב להגליד . אם כן, הסרט לבנון נושא בתוכו היסטוריה בלתי אפשרית של טראומה והופך בעצמו לסימפטום של היסטוריה שלא ניתן לעבדה באופן מלא . טראומת הקרב מבעד לכוונת הטנק בסרט לבנון ( שמוליק מעוז, 2009 ) . באדיבות מטרו תקשורת וסרטי יונייטד קינג . ספר זה מבקש לנסות להבין את ההיסטוריה מתוך הטראומה ולאתר את הפצעים הזועקים מתוך הזיכרון ומתוך ההיסטוריה של החברה הישראלית ושל הקולנוע שלה . החברה הישראלית היא במידה רבה חברה פוסט-טראומטית, שזיכרונותיה סובבים סביב רדיפות, שואה, ומלחמות ; חברה שעבָרה ספוג
|
|