הקדמה

עמוד:12

] 12 [ מ ו ו ת 4 2 פ ע מ י ם ב ש נ י י ה חילופי דברים מילוליים במקום ובזמן . מילים אלה, שרומאן יאקובסון ( Jakobson ) כינה אותן "שיפטֵרים" ( shifters ) , מציינות את נקודת המבע המסוימת של הדובר בזמן ובמרחב ; לדוגמה, המילה "עכשיו" מתייחסת אך ורק לרגע שבו היא נהגית . עקב ההתייחסות המדויקת למיקום מדויק המילים האלה מתפקדות כ"סמנים", וכמו הסימן האינדקסיקלי מוטבעות במקום ובזמן מסוימים . אבל בהיותן חלק ממערכת סמלית, השפה, הן גמישות וניתנות להעברה ללא גבול, וכך ה"כאן" של אדם אחד נהפך ל"שם" של אדם אחר . הרעיונות הללו עומדים במוקד הפרק "האינדקס והאלביתי" ומפותחים בשלושת הפרקים האחרונים בספר בהקשר של "הצופה הרכושני" ו"הצופה המהורהר" . אולם ככלל, ההקשר של המחשבות המבוטאות בספר ממוקם במרחב שבין השיפטרים "אז" ו"עכשיו" שבהם פתחתי את ההקדמה . בהיותו אינדקס, הקולנוע בהכרח מקבע דימוי ממשי של המציאות על פני זמן . אולם כפי שאנסה להראות בשלושת הפרקים הראשונים, מציאותו של האינדקס מחוללת בעצמה אי-ודאות . ראשית, כל חומר גלם עובדתי מעורר, או אמור לעורר, תחושת אי-ודאות מעשית מבחינת היכולת לפרשו . האינדקס הוא עקבה חומרית של משהו, והיות שמשמעותו תלויה, ככלל, בסימנים איקוניים וסמליים מסדר שני, לא פעם הוא מובס או נבגד . אבל קושי אמורפי ובלתי מוחשי יותר עולה מנוכחותו של הזמן שהשתמר . הקולנוע משלב, אולי בשלמות רבה יותר מכל מדיום אחר, שתי תופעות שמהלכות קסם על האדם : הגבול בין החיים למוות וההפחה המכנית של רוח חיים בדמות דוממת — ובייחוד בדמות אדם דוממת . הגבולות המחוררים הללו מזמינים את השימוש במושג "אלביתי" ( uncanny ) ומובילים אל הוויכוח של פרויד עם ינטש ( Jentsch ) על כוחו של הישן אל מול החדש ועל האחיזה שקנו להן אמונות אי-רציונליות בנפש האדם . החלק הראשון של הספר דן במקרים האלה, שבהם המציאות אינה מצליחה להיחלץ מהלא-מודע של האדם . דימויים אלה, שבהכרח מוטבעים בזמן החולף, מזכירים בסופו של דבר את המוות יותר מאשר את החיים . התמות האלה חוזרות ומופיעות בחלקו המרכזי של הספר ונדונות בשלושת ניתוחי המקרה המרכזיים . בחלקו האחרון של הספר אני דנה בצופה המהורהר ובצופה הרכושני שצומחים מתוך הקולנוע המעוכב . הצופה המהורהר עסוק יותר במחשבות על היראוּת הזמן בקולנוע ; הצופה הרכושני שקוע בצורה פטישיסטית יותר בדימוי של הגוף האנושי . אבל ההבחנה הזאת מטעה ומזכירה את טענתו של

עם עובד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר