|
|
עמוד:11
] 11 [ ה ק ד מ ה כמו ספרים אחרים בתאוריה של הקולנוע שנכתבים היום, גם בספר הזה הוטבע חותם הדימוי של האינדקס הצילומי, על שלל השאלות שהוא מעלה . אמנם הטכנולוגיה אינה מגדירה בעצמה רעיונות, אבל היא בהחלט משפיעה על ההקשר שבו הם מתהווים . הופעתה של הטכנולוגיה הדיגיטלית העניקה בהכרח משמעות חדשה לייצוג המציאות ודרבנה את החזרה אל התאוריה הסמיוטית של האינדקס . במערכת הסמיוטית שפיתח צ'רלס סנדרס פֵּרְס ( Peirce ) , אִיקון הוא סימן בר זיהוי : הוא מתייחס אל ה"דבר" שהוא מייצג באמצעות הדמיון ביניהם . סמל הוא סימן בר פיענוח : הוא מתייחס אל ה"דבר" שהוא מייצג באמצעות מוסכמות או קודים . אינדקס, לעומת זאת, הוא סימן שנוצר על ידי ה"דבר" שהוא מייצג . סימן אינדקסיקלי עשוי להיות בר זיהוי בשל הדמיון שהוא נושא — טביעת רגל, לדוגמה — ואז הוא חולק תכונות עם האיקון . הוא עשוי להיות בר פיענוח בשל הקוד שמפעיל אותו — צל שמטיל שעון שמש, לדוגמה — ואז הוא חולק תכונות עם הסמל . אבל משהו השאיר, או חייב להשאיר, חותם או עקבה של נוכחותו הפיזית . בין שה"דבר" מתמיד בזמן, כמו ב"אז-יוּת" ( then - ness ) של טביעת הרגל שמשתמרת, ובין שלא, כמו ב"עכשיו-יוּת" ( now - ness ) של הצל שמטיל שעון השמש, הוא חורת את סימנו ברגע מסוים בזמן . לאינדקס יש אפוא יחס מיוחד לזמן, לרגע חקיקתו ולמשכו ; יש לו גם יחס פיזי למקור שהוא הסימן שלו . אמנם הדימוי הצילומי, מבחינה סמיוטית, מכיל בדרך כלל את ההיבט האיקוני ולא פעם את ההיבט הסמלי של הסימן, אבל ייחודיותו האסתטית מושתתת על האינדקס . התצלום לעולם אינו מכליל . ייצוגים כתובים ( סמליים ) או גרפיים ( איקוניים ) אכן יכולים לעורר סוג מסוים של דברים, אבל דימוי צילומי הוא תמיד סימן של דבר מסוים, אחד ויחיד — אם כי בר שיעתוק עד אין קץ כמובן . החזרה לאינדקס ולממשות של המדיום הצילומי איננה חזרה אל השאיפה של הראליזם לוודאות . אדרבה, עקבת העבר בהווה היא תעודה, או עובדה, שמשתמרת בטבעם החמקמק של המציאות ושל ייצוגיה אבל גם מעידה עליו . כאן בדיוק נשזרת המציאות של התצלום בבחינת אינדקס בבעיית הזמן . המונחים הסמיוטיים האלה חוזרים ומופיעים בספר אגב ניסיונותיי לנסח מחדש את מחשבותיי על עמדת הצופה מנקודת המבט של הזמן ושל הטמפורליות המגוונת הטבועה בסרט עצמו . בנקודות מסוימות בטיעון השאלות הללו מובילות לשאלות הקשורות לאופני הפנייה אשר ממקמים
|
|