|
|
עמוד:13
יהודיבור : דברי מבוא | 13 | י"ל פרץ ( 1852 - 1915 ) ושלום-עליכם ( הוא שלום סולומון רבינוביץ', 1859 - 1916 ) . שניהם שילבו ביצירתם – בבלדות, בסיפורים, בכתבות, במחזות ואפילו בביקורת – דמויות הדוברות כל אחת בדיבור ובאופי הייחודיים לה . שלום-עליכם נתן לגיבוריו לדבר בלי סוף, בלי מצרים, לחשוף בשטף דיבורם המופרז את עימותם ומאבקם עם החיים, ואילו דיבורם של גיבורי פרץ הוא קצר, קטוע וקולע . במיטב יצירתו נתן שלום-עליכם את רשות הדיבור לגיבוריו בלי פרשנות יתרה או תיווך כלשהו . אני מדבר – משמע אני חי ! 2 גם פרץ הצעיר נחשף לשפה המדוברת, אבל מכיוון הפרט והיחיד, ולא מכיוון הכלל והעם . ברגע שפתח את דלת בית המדרש של אבות אבותיו ויצא ממנו, דומה שנכנס לשוק הומה ובו בני אדם מכל סוג ומכל מעמד, שפות שונות בפיהם, קצתן לא מובנות . קריאת ספרות פירושה להקשיב לקולות למיניהם . כתיבת ספרות פירושה לחדור לפנימיותו של האדם דרך דיבורו הישיר עם עצמו ועם זולתו ( ועל כך בפירוט בפרק הרביעי ) . ובכן, היבט אחד של התרבות החלופית ביידיש הסתמך על דיבור פשוטו כמשמעו, אבל ההסתמכות על הדיבור לא הייתה משימה פשוטה . מניין יבואו קולות חדשים בעלי סמכות, עוצמה ושמחת חיים ? איך יבואו לידי ביטוי בדפי הספר או בגיליונות העיתון – שהוא יצור חדש בעולם היידיש ? כל עוד לא הייתה ליידיש סמכות עצמאית, היה על הסופר המשכיל למקם אותה בתוך ממסד קיים . והמדיום הוא המסר . אם בשבתות הבידור היחיד שבנמצא הוא להקשיב לדרשה מפיו של מטיף מוסר המכונה "מגיד", על הסופר המשכיל להתחפש למגיד, להביא פתגמים ופסוקי תורה, להראות את התורה שניסח לעצמו . כך נוצר "הסקאז התרבותי", נושאו של הפרק השלישי, וכאן המקום להודות לגרשון שקד ז"ל, שהציע לי את האוקסימורון המבריק הזה . שושלת היוחסין נמתחת מד"ר משה מרקוזה יליד סלונים מכאן 2 ראו ד' מירון, מפה לאוזן : שיחות ומחשבות על אמנות המונולוג של שלום עליכם, אפיק, רמת גן תשע"ב, בעיקר הפרק "מדוע נוסיף להאזין לטביה ? ", בעמ' 33 - 76 .
|
|