מבוא

עמוד:10

0 מפגשים – פרקים באסתטיקה יהודית ( ה ) קונבנציונליות . בהגות הדתית אין לרוב חילוקי דעות לגבי יופיו של אובייקט . אמנם כשאלוהים, למשל, מתואר כיָפה הרי אין מדובר בקביעה אובייקטיבית, מאחר שאין הוא ניתן לתיאור אובייקטיבי כלל . אולם אין מי שיטען שאלוהים איננו יפה . ( ו ) האמן . לאור המאפיינים הקודמים אין הבחנה מהותית בהגות הדתית בין האמן ובין האומן . האמנות היא תחום מקצועי הניתן ללמידה, וככל מקצוע יש השולטים בו בקלות ויש המתקשים בו . בהגות הדתית אמנות אף איננה תחום אישי . ואכן בימי הביניים לא חתמו ציירים על עבודותיהם . הביטוי האישי של האמן איננו נתפס כערך . אמנות היא חברתית, והיא מתפקדת בחברה הדתית ומותאמת לצרכיה . ההגות הדתית אפשרה לעתים קבלת תפיסות אסתטיות מסוימות ביתר קלות מאשר אחרות, ולעתים הקשתה על הפנמת תפיסות אסתטיות ספציפיות . נציג דוגמאות אחדות : ההגדרות השונות של היופי בתולדות ההגות שילבו את האחדות וההומוגניות עם הריבוי והרבגוניות . רמת היופי נקבעה פעמים רבות על פי מידת ההומוגניות ומידת הריבוי . במקביל גם תפיסות אפיסטמולוגיות ואונטולוגיות כוננו את המציאות על הזיקה שבין האחדות לריבוי . ההגות הקאנטיאנית, ובמיוחד האידאליזם ההכרתי הפוסט- קאנטיאני, הציגו את השיפוט כמהלך של אחדות וריבוי ( הרמן כהן ) . תפיסת היופי מעוגנת אפוא בהכרה ( ובאידאליזם ההכרתי גם בתורת היש ) . הגדיר זאת עדי צמח, כי ״תכונות אסתטיות הן ( לדעתי ) קטגוריות ערכיות של פרצפציה, דהיינו דרכים מוערכות העולם הדתי נדרש לניגודים בהן מוצג ריבוי תוכני בצורה מלוכדת מבחינת התפיסה״ . ולמתחים שבין אחדות לריבוי כבר מתחום התאולוגיה . האל עצמו נתפס כאחדות שהיא גם מקור הריבוי . הפעולה האלוהית נתפסה אף היא כאחדותית ביסודה אך בו בזמן כמקור הרבגוניות . בשל אופייה נוטה הדת המערבית לתפיסות אסתטיות מסוימות . אחת הסוגיות הנדונות בהגות האסתטית היא מעמדו של האובייקט האסתטי . יש הטוענים שאובייקט זה הוא חומרי, ויש הטוענים שהוא רוחני . למשל, יצירות ספרותיות ומוסיקליות הן מצד אחד ביטוי של סימנים חומריים כמו אותיות ותווים, ומצד שני הן עומדות בזכות עצמן בעולם מה אפוא מאפיין את האובייקט מופשט, בדומה ל״כוללים״ בהגות של ימי הביניים . האסתטי ? ההגות הדתית בנויה לספיגת מושגים כוללניים בשל העובדה, שמבחינתה השלילית, דהיינו דחיית האפשרות לתאר את אלוהים בתואר חיובי כלשהו, הייתה אף היא רווחת ביותר, הרי שהיופי נתפס כשאר התארים כהתרשמות אנושית . ואכן ההוגים שאימצו גישה כזו צידדו באסתטיקה סובייקטיביסטית, כלומר בגישה שלדידה היופי איננו מבטא מידע על אובייקט מסוים אלא מידע על נפשו, הכרתו, הנאתו, הערכתו ופרשנותו של המתבונן או המאזין . באותה מידה יופיו של האל איננו משקף מידע על האל כשלעצמו, אלא על המאמין המתאר אותו . ראו צמח, מבוא, עמ׳ 4 - 4 . שם, שם, עמ׳ . ראו שם, עמ׳ .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר