|
|
עמוד:8
דב שוורץ הציונית הדתית . כלומר לפי טענה זו הנצי״ב איננו ״מבשר״ הציונות הדתית, ואפילו לא טיפוס הרב הציוני הדתי . ההבחנה שאציע היא, שהנצי״ב היה שמרן באופיו ובהליכותיו . הוא התרחק על פי רוב ממהפכנות מוצהרת . לעומת זאת הציונות הדתית היא תנועה שהמהפכנות מכוננת ומגדירה אותה . בעבר הצגתי ארבעה אפיונים של המהפכנות הציונית הדתית : ( א ) הגדרה וסטטוס : מבחינת ההגדרה הקבוצתית העצמית דחה הציוני הדתי את בלעדיות מעמד התא הקהילתי כביטוי של מיעוט דתי ( שומר הלכה ) , מאורגן היטב לעתים, אך חסר מאפיינים לאומיים וריבוניים . הציוני הדתי ביקש להמיר מעמד זה במעמד הלאום, שיש לו עצמאות מדינית ופולחנית, חבל אדמה, לשון עצמית ומאפיינים לאומיים אחרים . כלומר לפנינו מאיסה במצב נתון ובקשת סטטוס חדש . שלילת הגלות משתייכת למאפיין זה . ( ב ) משמעות תאולוגית : הציונות הדתית הִקנתה לגיטימציה לפעילות האנושית בעיצוב מאורעות אלוהיים וקוסמיים, כמו גאולה וקימום הלאומיות היהודית . יתר על כן : האירועים הקוסמיים חבים את ראשיתם לפחות לגורם האנושי . שוב אין הפעילות האלוהית האקסקלוסיבית גורם יחיד בעיצוב גורלם של אדם ועולם . המהפכנות מתבטאת בעובדה, שבן התמותה תופס כביכול את מקומו של האל בסלילת הדרך לגאולה . אפילו האפוקליפטיקנים המובהקים ביותר כמו הראי״ה, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהגדירו את הגאולה הסופית כמצב נִסי ופלאי במובהק, בעיקר בתיאור תחיית המתים ההולכת וקרֵבה, נאלצו להודות שתחילת התהליך טבעית היא, ונתונה בידי פעילותו של האדם . ( ג ) משמעות אנתרופולוגית : הציונות הדתית ביקשה ליצור כמעט מודל אנתרופולוגי חדש, טיפוס דתי של עולם הגאולה . תומכיה הראשונים של התנועה הציונית הדתית הבחינו בבירור בין הטיפוס הגלותי, האגואיסטי והמכונס בתוך עצמו, לטיפוס החדש, שמעשיו מכולכלים לפי צורכי הכלל ; בין דתיות של אינסטינקט לדתיות של הכרה מכוונת ; בין מצב פסיכולוגי דיכאוני של חרדה, פחד והתרפסות ובין בריאות נפשית ; והחשוב ביותר : בין טיפוס מסוגר ביחס לתרבות הכללית לטיפוס המעורה בה . ( ד ) מרד בסמכות הרבנית : נטילת היזמה המשיחית בידי אנשי הציונות הדתית הביאה את התנועה בהכרח למרד בהנהגה הרבנית . באופן כללי ניתן לקבוע : הציונות הדתית לא בחרה במרד בסמכויות רבניות ואף לא ביקשה אותו ; המרד התהווה מתוך מצב נתון, שבו רוב הקברניטים של עולם התורה התנגדו לתנועה הציונית ושללו 2 הם ידעו אותה מכול וכול . מנהיגי המזרחי התוודו : ״עזבנו את מורינו והלכנו לארץ״ . 2 דברי הרב מאיר בר-אילן ( ברלין ) בתוך הוועידה השביעית של הפועל המזרחי בארץ-ישראל ( תרצ״ה ) , עמ׳ 32 .
|
|