|
|
עמוד:13
אכן, נדרשת פוליטיקה חדשה ושונה . לא יהיה פשוט לבנות אותה . לא קל לשנות מן היסוד את דרכי הפעולה שאליהן התרגלנו . זהו תהליך ארוך, ואין בו קיצורי דרך . מה לעשות עכשיו מבקש לתרום לתהליך הזה . אנחנו אופטימים . הימין הרדיקלי והניאו ‑ ליברליזם ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות בארצות ‑ הברית, בנובמבר ,2016 היה רק ביטוי, גם אם דרמטי, למגמה גלובלית מתמשכת ורחבת ‑ היקף : התבססותו של ימין חדש, תוקפני וכוחני . בכמה וכמה מדינות הוא כבר אוחז בשלטון : ארצות ‑ הברית, רוסיה, ברזיל, טורקיה, הודו, הונגריה ופולין . נוסף על כך, גם במדינות שבהן הימין התוקפני איננו שולט, הוא מתחזק והולך, מציב איום ממשי על השלטון . מפלגות הימין הרדיקלי החדש אינן זהוֹת אבל יש ביניהן מכנה משותף עמוק : לאומנות הגובלת בגזענות, פוליטיקה המקדשת את הכוח כפיתרון לבעיות חברתיות ( רטוריקה מלחמתית, גירוש פליטים, דיכוי אלים של הפגנות ומתנגדי שלטון ) , סמכותנות, ותפיסה אנטי ‑ שוויונית בשאלות לאומיות, מגדריות, מעמדיות וחברתיות . מאפיין משותף נוסף הוא שהמפלגות האלה זוכות לתמיכה אלקטורלית החוצה גבולות מעמדיים, אבל היא חזקה במיוחד בקרב קבוצות חברתיות הנפגעות מהגלובליזציה הניאו ‑ ליברלית . המונח "ניאו ‑ ליברליזם" עוד יחזור הרבה בהמשך, אבל חשוב לומר כבר עכשיו שיש בו משהו מטעה . ניאו ‑ ליברליזם הוא תפיסה פוליטית ‑ חברתית שגם אינה חדשה וגם אינה ליברלית . המונח הזה התקבע ככינוי למודל פוליטי ‑ חברתי שרואה את האדם כיצור אנוכי שכל ייעודו הוא למקסם את הרווחים האישיים שלו . מהנחת היסוד הניאו ‑ ליברלית נובעת תפיסה הגורסת שהדרך להדליק אור בימים אפלים 13
|
|