|
|
עמוד:14
נע על הציר שבין האישי למקצועי, בין תובנות הנוגעות לחינוך הישראלי לבין מסקנות חינוכיות החוצות גבולות של מקום או זמן . בספר מוצגים שישה מבטים שדרכם נבחנת מערכת החינוך הישראלית, מבטים שונים שיש בהם התפתחות כרונולוגית ומקצועית כאחד . בפרק עין של תלמיד אני מנתח את מערכת החינוך דרך עיניו של התלמיד שהייתי ; זיכרונותיי מיחסיי עם מוריי מחדדים את ההבנה שגם המורה הוא בן אדם, ואת הדרישה כלפי התלמידים לנקוט קשב ואכפתיות, לדעת לומר תודה וגם ללמוד כיצד להעביר ביקורת . בפרק עין של מורה אני מנתח את מערכת החינוך דרך עיניו של המורה שהייתי ; אני בוחן את דרכי עם תלמידותיי ועם הנהלת בית הספר . אני משתף באתגר היזמות וההתחדשות בתוך חייו של המורה, בצורך של המורה במשוב תמידי ובבחירתי להכריע בדילמה שבין החינוך לבין האקדמיה, וללכת לנהל בית ספר . בפרק עין של הורה טמון אחד מחידושיו של הספר, שכן ההסתכלות על ההורים כבעלי ברית חשובים במעשה החינוך בבתי הספר איננה מובנת מאליה . בחירת בית ספר לילדינו, כנות ככלי חינוכי, חלומותיהם של ילדים, היכולת לצחוק על ילדינו ועל עצמנו והחיים עם אבא שהוא גם מורה הם חלק מן המבטים השונים שבפרק הזה . בפרק עין של מנהל בולט הציר המחבר בין הקהילה לבין בית הספר . האתגרים של מנהל בית ספר, החל בבעיות משמעת, דרך הפדגוגיה, היחס לתלמידים ולמורים, אסון הפוקד את בית הספר ועד הקיצוץ בתקציב, כולם קשורים לקהילה וליחסים אתה . בין הכלים הלא - שגרתיים העומדים לרשות איש החינוך והמנהל ניתן מקום מרכזי לאוכל, וגם ביקורי הבית והשתלמויות הצוות מקבלים זווית חדשה . בפרק עין של מנהל מנח"י עומדת במרכז אמנות שיתופי הפעולה, שהיא בעצם 'מעורב ירושלמי' חינוכי של חרדים, ערבים, דתיים 14 עיניים בגב
|
|