|
|
עמוד:6
אורי בר-יוסף 6 הצעת ההסדר המצרית מפברואר, בציינו שאפשר להימנע מהמלחמה המתקרבת אם נענים להצעה . מפרוטוקול הדיון שהתפתח בינו לבין גולדה מאיר ודיין עולה בבירור כי שלושתם העדיפו את חלופת המלחמה על פני הכניסה למשא ומתן, שבסיומו תפנה ישראל את כל סיני . ברור שאיש משלושתם לא העלה על דעתו שהמלחמה תיראה כמו שנראתה בסופו של דבר, ובכל זאת עמדתם באותה ישיבה הפכה את מלחמת יום הכיפורים למלחמת בררה, ולא למלחמה שנכפתה על ישראל בלי שלא היה אפשר למנוע אותה . את העובדה הזאת, כמו שבאה לידי ביטוי בפרוטוקול של ישיבת הממשלה מ – 18 באפריל, חשף הסופר חנוך ברטוב . הוא גילה את הפרוטוקול בין מסמכי לשכת הרמטכ"ל במחקר שעשה לקראת כתיבת ספרו דדו : 48 שנה ועוד 20 יום . ברטוב, שעל פי עדותו בשיחה עמי, הזדעזע כשקרא את המסמך, נמנע מלכלול אותו במהדורה הראשונה של 9 הספר, שיצאה ב – ,1978 מחשש שמא פרסום כזה עלול להביא לידי פסילתו המוחלטת . חלקים ניכרים ממנו הוא כלל במאמר שפרסם במעריב ב – 11 בנובמבר 1990 . אבל אף על פי שהפרסום הראה לראשונה שגולדה מאיר, גלילי ודיין הבינו שישראל עומדת לפני מלחמה חדשה, וראו ביזמה המצרית מפברואר חלופה אפשרית לה, הוא לא גרר כל הדים ציבוריים . הקשר בין היזמה המדינית המצרית מפברואר, תגובתם הצוננת של קיסינג'ר וגולדה מאיר, ישיבת ה – 18 באפריל, שבה עלתה ונפלה שאלת קבלת היזמה כמתווה חלופי למלחמה המתקרבת ופרוץ המלחמה ב – 6 באוקטובר, זכה לדיון נרחב יותר בספרים ובמאמרים 10 אבל עדיין לא עורר הד ציבורי חזק . מחקרהּ שהתפרסמו במלאת 30 למלחמה ואחריה, י של שרון מנקוביץ, שראה אור כמה שנים אחרי כן, וניסה להבין את סירובה השיטתי של גולדה מאיר להיכנס למשא ומתן לשלום בתקופת כהונתה כראש הממשלה, נגע בהרחבה באירועי פברואר – אפריל 1973 . כמקובל, מצאה מנקוביץ למדיניות זו הצדקה של שיקול אסטרטגי — קרי הביטחון שעליונותה הצבאית של ישראל תרתיע את המצרים מיציאה למלחמה, ואם מלחמה בכל זאת תפרוץ, תוכה מצרים מכה קשה, ותתקשה לבוא בתביעה להחזרת כל סיני בעתיד . לכך הוסיפה מנקוביץ עוד רובד בעל כוח הסברי חשוב : תפיסות פסיכולוגיות נחרצות של מקבלי ההחלטות, ולפיהן העוינות הערבית כלפי ישראל לא יכולה להשתנות שינוי בסיסי, ולכן כל ויתור על השטחים ימצא את ישראל בעמדת נחיתות אסטרטגית בסיבוב המלחמה הבא . תפיסת יריב דמונית זו, שאפיינה בראש ובראשונה את מאיר, אבל גם את גלילי ודיין, מסבירה מדוע הם התקשו להפנים, חרף עדויות ברורות לכך, שבמצרים חל שינוי של ממש המאפשר את סיום הסכסוך על בסיס החזרת הריבונות 9 חנוך ברטוב, דדו : 48 שנה ועוד 20 יום, א, דביר, אור יהודה 2002 ( מהדורה מורחבת ) , עמ' ,354 הערה 10 . 10 אורי בר – יוסף, הצופה שנרדם : הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, זמורה – ביתן, לוד ,2001 עמ' 140 - ,145 173 - 180 ; ברטוב, שם, עמ' 257 - 262 ; : Uri Bar - Joseph, ‘AChance Not Taken Sadat’s Peace Initiative of February 1973 and Its Rejection by Israel’, The Journal of Contemporary History, 41, 3 ( 2006 ) , pp . 545 - 556
|
|