מבוא מאין באה, לאן הולכת המולדת

עמוד:11

מבוא : מאין באה, לאן הולכת המולדת 11 אציג עתה חמש הבחנות כדי להבהיר את מגוון המשמעויות של מושג המולדת . ההבחנה הראשונה היא בין זיקת היחיד לזיקת הכלל . האם להבחנה בין זיקת היחיד לארץ ובין זיקת היחיד לארץ על ידי עמו, קרי, הקולקטיב, יש משמעות כלשהי הנוגעת למולדת ? מושג ״המולדת״ מציין קשר בין היחיד לטריטוריה או בין העם – כייצוג כולל של היחידים – לטריטוריה . פילון טען כי היהודים מעבר לים ראו את המקומות שהתיישבו בהם כ״מולדת״ . נוסף על נאמנותם למולדותיהם השונות, קיימו זיקה של נאמנות לעיר הקודש ולארץ הקודש ( ירושלים וארץ ישראל ) , היא המטרופולין . במושג ״מטרופולין״ מכוון פילון למעבר מהיחיד ״הנולד״ במולדת לעבר העם ״הנולד״ במולדת . החידוש הנעוץ במושג ״מטרופולין״ פותח אפשרות כפולה לראות את היחיד כנולד במצרים למשל, אך בה בעת לראות את עמו כיליד ארץ ישראל . אפשרות זאת מורה על מעבר מ״מולדת היהודי״ אל ״מולדת העם היהודי״, ובאה לידי ביטוי גם בהגות היהודית המודרנית . נתן רוטנשטרייך למשל מבהיר כי אפשר להבין את השיבה אל הארץ בשני מובנים : כהגירה של אוכלוסייה והיאחזותה בארץ באופן שאינו תלוי בזכויותיו של העם ( היהודי ) שישב בה, או כשיבתו של עם התובע זכות היסטורית, שיבה זו ובניסוחו – ״הרנסנס שלנו [ של העם – ד״א ] כשיבה אל מולדת היסטורית״ . היא שיצרה את ההתנגשות הטרגית המתחוללת במאה השנים האחרונות בין שני עמים הטוענים למולדת אחת . ההבחנה השנייה היא בין אהבה אנושית לחובה אלוהית . על פי תפיסת האהבה, הזיקה בין עם לארצו היא זיקה ראשונית וטבעית ; יתר על כן, שאלת הריבונות וההצדקה מופרדת משאלת הזיקה והקשר של עם לארצו . ואילו על פי התפיסה התאולוגית, הקשר בין עם לארצו הוא ציווי אלוהי, ועל כן אף שאלת הריבונות חייבת להיות נידונה כסוגיה תאולוגית . מרטין בובר מציג בספרו ״בין עם לארצו״ תפיסה ייחודית באשר לזיקה של העם 4 לא התגלות המונית נוסח ריה״ל, לא אידאות כמו הרעיון היהודי לארץ ישראל : המונותאיסטי ולא ניסיונות היסטוריים הם שמייחדים את העם היהודי, אלא הקשר של עם ישראל לארץ ישראל . היהדות היא הלאום היחיד שכורך עם וארץ יחדיו בהבטחה אלוהית, בייעוד ובחובה . מכאן שלילתו של בובר את ההצדקות ה״טבעיות״, החיצוניות, לקשר שבין עם ישראל לארץ ישראל : הזכות ההיסטורית על ארץ ישראל ״חיצונית״ לקיומו של העם היהודי, והיא זו המעניקה לגיטימציה, כמו ההצדקות שיש לכל עם בארצו . כמוה גם הזכות הילידית כזכות אוניברסלית שאף היא מוקנית לכל העמים מכורח האהבה, ההרגל והתשוקה של אדם למקום הולדתו הממשי או ״האמיתי״ . אך רוטנשטרייך תשל״ו, עמ׳ 9 . 4 בובר 1944 .

הוצאת אוניברסיטת בר אילן


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר