|
|
עמוד:11
משה דיין והסוגיה הפלסטינית בראי הבחירות המקומיות בגדה המערבית, 1972 11 לא הושגה, שכן רוב ראשי הערים שנבחרו היו תומכי ירדן, להוציא חריג בולט : כרים ח'לף, שנבחר לראש עיריית רמאללה והשקפותיו הלאומיות היו נִציות . לדברי כרמון, דיין הוא 10 מנחם שעודד את ח'לף ( שהיה עורך דין שהועסק בממשל הצבאי ) להשתתף בבחירות . מילסון הוא בכיר אחר בממשל הצבאי בתקופה שלאחר אותן בחירות ואיש אקדמיה, שגם מתח ביקורת נוקבת על מכלול מרכיבי מדיניותו של דיין . לשיטתו זו כוונה להחלשת כוחם של תומכי ירדן בגדה, לא ראתה בגורמים פוליטיים מתונים כיציגים ולמצער הייתה אדישה להתחזקותם של תומכי אש"ף . מילסון לא התייחס ישירות לעריכת הבחירות המקומיות, אך גרס כי דיין העדיף את חמדי כנעאן, שזוהה עם היָזמה יותר מכל איש ציבור פלסטיני אחר, ממנהיגי ציבור פלסטינים מתונים יותר . דיין גם בחן לטענתו את ראשי הערים ( ואישי ציבור אחרים ) לפי האופן שמילאו את תפקידם, ולא על בסיס העמדות שביטאו ( כל עוד לא עסקו בהסתה ישירה לטרור ולהפרת סדר ) , והדבר עודד הקצנה של השיח הפוליטי 11 אמנון כהן, איש אקדמיה שהיה מיועציו של דיין, הגיב להאשמותיו של מילסון הפלסטיני . בטענה כי מקור שיתוף הפעולה של דיין עם כנעאן היה 'באינטרס המיידי והמשותף של 12 דאגה להחזרת החיים למסלולם הטבעי [ . . . ] ושל טיפוח מנהיגות מקומית פלשתינאית' . הוא הודה שננקטה מדיניות של 'אי התערבות' בנוגע לצביונה של המנהיגות הפוליטית שצמחה בגדה, אך גרס כי אין טעם בטיפוחם של מנהיגים מתונים 'סינתטיים' ו'מלחכי פנכה', שלא יוכלו לזכות באמון של בני עמם . ניהול המדיניות השוטפת של ישראל בגדה המערבית — שעל רקע הקושי בהכרעות מדיניות הייתה לאמצעי המרכזי לעיצוב גורלה — הופקד בידי דיין והממסד הצבאי, ורק צעדים בעלי אופי מדיני הובאו להחלטת הממשלה או לאישורה, לרוב לאחר שהדברים 13 תהליך קבלת ההחלטות לובנו וסוכמו בדרג מצומצם של ראש הממשלה והשרים הבכירים . בסוגיית הבחירות בגדה ב- 1972 תואם בעיקרו את הדגם הזה ; ומכל מקום, החומר הפתוח לעיון אינו מאפשר להצביע על קיום מחלוקות או מגוון דעות בדרג המדיני על עצם קיום 10 יגאל כרמון, 'אגודות הכפרים — איך קמו ומתי חוסלו ? ', אתר ממרי, 2016 . 9 . 15 . נוסח המאמר המובא באתר הוא גרסה עדכנית לנוסח מוקדם שלו, שפורסם בבמות אחרות, / http : / / www . memri . org . il cgi - webaxy / item ? 4241 ( אוחזר ב- 2019 . 5 . 30 ) . 11 דב גולדשטיין, 'ראיון השבוע עם מנחם מילסון — מדיניותו של משה דיין הפקירה את תושבי השטחים לשלטון האימה של אש"ף', מעריב , 1980 . 6 . 13 . גם מילסון, כמו אל-פלג, מתח ביקורת על מדיניות דיין בגדה עוד לפני הבחירות המקומיות ב- 1972 . במאמר שפרסם ב- 1970 הוא קרא ל'פתרון פלסטינאי' של כינון מדינה פלסטינית לצד ישראל וטען : 'מימוש הפתרון הפלסטינאי מותנה — בין השאר — בכך שישתנה אופייה של המנהיגות הפלסטינאית' מאחר שלדעתו, בני המשפחות העירוניות הגדולות הם הגורם בגדה שיש לו הקשרים המגוונים והעמוקים יותר מכל גורם אחר למדינות ערב, ולכן הם הגורם המעוניין יותר מכול בשימור הזיקה העמוקה של הגדה לעולם הערבי . ראו : מנחם מילסון, 'העמדה הערבית ויחסנו אליה', שדמות , לז ( אביב 1970 ) , עמ' 9 . 12 אמנון כהן, 'ואף על פי כן : "שיטת דיין" לא הכזיבה', מעריב , 1980 . 6 . 27 . 13 גזית, פתאים במלכודת , עמ' 35 - 37 ; ראובן פדהצור, ניצחון המבוכה — מדיניות ממשלת אשכול בשטחים לאחר מלחמת ששת הימים , ביתן, תל אביב ,1996 עמ' 58 - 68 .
|
|