|
|
עמוד:9
משה דיין והסוגיה הפלסטינית בראי הבחירות המקומיות בגדה המערבית, 1972 9 5 ראו למשל : גזית, פתאים במלכודת , עמ' 159 - 166 ; משה אלעד, אם תרצו — זו הגדה : הממשל הישראלי בגדה המערבית בעשור הראשון 1967 - 1976 , פרדס, חיפה ,2015 עמ' 395 - 406 . 6 ראו למשל : משה מעוז, המנהיגות הפלסטינית בגדה המערבית : תמורות בתפקודם של ראשי הערים הערביים בשלטון ירדן וישראל, 1948 - 1984 , רשפים, תל אביב ,1985 עמ' 115 - 119 ; Moshe Shemesh, The Palestinian Entity, 1959 - 1974 : Arab Politics and the PLO, Frank Cass, London 1996, pp . 250 - 257 . 6 המבט 5 או ההיסטוריה הפוליטית של הפלסטינים . כמוסד ולא של ניתוח מדיניותו ) בעבודות אלה על הבחירות דרך מנסרת המדיניות הישראלית נעדר או אגבי . הגם שכך, זה שנים רבות עיתונאים, חוקרים ואישים שמילאו תפקידים בממשל הצבאי הישראלי רואים בבחירות הללו גילום מרכזי של 'שיטת דיין' ( או 'נוסחת דיין' ) בנוגע לניהול ענייני הגדה המערבית . הפרשנות הזאת רווחת בעיקר בקרב מי שגישתם ביקורתית כלפי מדיניותו של דיין בנושא הפלסטיני ( ולעתים בנוגע למדיניותו ולעמדותיו בהקשרים רחבים יותר ) וגורסים ( בהדגשים ובניסוחים שונים ) כי כוונתה, ולמצער תוצאתה המצטברת והמתבררת, הייתה רדיקליזציה של המערכת הפוליטית הפלסטינית בגדה כדי לאיין כל אפשרות להסדר מדיני . לעומת זאת, התזה שמאמר זה מבקש להציג היא כי התוצאה החזויה של הבחירות בעיני דיין, בעיני אנשי הממשל הצבאי ובעיני משקיפים אחרים הייתה דווקא עיגון כוחה של מנהיגות עירונית שמרנית ומתונה, כזו שתמלא — במודע יותר או פחות — תפקיד בביסוס מציאות של שקט ביטחוני ונורמליזציה של החיים האזרחיים בשלטון ישראל . אף שאת קיום הבחירות קידמו דיין, מקורביו וגורמי הממשל הצבאי, התקיים סביב המהלך קונסנזוס רחב במערכת הפוליטית בכלל ובהנהגה המדינית בפרט, ולכן יש לראות בעריכתן מהלך שהשתלב כשלעצמו בקווים הכלליים של המדיניות הישראלית בגדה, ולא ביטוי גישה ייחודית של דיין . אכן, כטענת מבקריו, דיין ראה במערכת המוניציפלית את מסגרת הביטוי האפשרית היחידה בגדה ( וברצועת עזה ) לשאיפות הפוליטיות של הפלסטינים — ובכך ניכר הבדל בין גישתו לזו של גורמים מתונים יותר בתנועת העבודה, שלאחר הבחירות בגדה ב- 1972 ניסו לראות בהן מנוף להתקדמות מדינית . דיין ומקורביו דחו זאת בטענה שלראשי הערים אין סמכות כהנהגה כלל-לאומית . עם זאת, הרדיקליזציה של המנהיגות העירונית בגדה לא יכלה להלום את מטרת מדיניותו של דיין, שכן היא סיכלה את האפשרות כי הללו יוכלו להשתלב בתור שותפים בקידום מה שנהיה לימים יעדה המוצהר : הקמת אוטונומיה פלסטינית בעלת צביון מוניציפלי . בשנים האחרונות אודי מנור הוא המבטא הבולט של הגישה הביקורתית כלפי מדיניות דיין בכלל וכלפי 'שיטת דיין' בנוגע לגדה המערבית בפרט . מנור שב ומבסס את טיעונו על הערכה ביקורתית שהעלה עוד ב- 1974 כתב הארץ בשטחים יהודה ליטני על מדיניות דיין, שלפיה זו החלישה במכוון את המנהיגות הפרו-ירדנית בגדה ואִפשרה בדרך של 'אי-התערבות' צמיחה של מנהיגות חדשה שבנסיבות אלו היה סביר להעריך כי תושפע מהמגמות העיקריות בזירה האזורית, ובראשן התחזקות המעמד וההשפעה של אש"ף .
|
|