|
|
עמוד:10
רונן טראובה 10 ההוכחות כביכול שמביא מנור להיותן של הבחירות המקומיות ב- 1972 חלק ממדיניות שכּוּונה ל'הקשחה' של עמדת המנהיגות הפלסטינית היא ההתנגדות של ירדן לעריכתן, הדיווחים בתקשורת הישראלית על אדישותו של דיין בנוגע לתוצאותיהן ופעולותיו 7 מנור הולך במידה רבה אחר קווי הטיעון שהציגה עוד למניעת החרמה של הבחירות . ב- 1980 אייל כפכפי נגד מדיניות דיין, שכוונה לשיטתה ל'מניעה של כל הסדר מדיני של הבעיה הפלשתינית בצורה של הסדר טריטוריאלי' . ההוכחה שהיא סיפקה ( ומובאת גם בפי מנור ) להשתלבותן של הבחירות המקומיות ב- 1972 במדיניות זו היא טענה שהעלה ג'עברי בריאיון עיתונאי ( ב- 1980 ) על הסתה שניהל הממשל הצבאי כנגדו במהלך מערכת 8 צבי אל-פלג, שמילא תפקידי מושל צבאי ולימים היה איש אקדמיה, טען כי הבחירות . הציבור בגדה המערבית, שהיה רגיל להיות כפוף לשלטונות זרים, ראה בהנהגת הבחירות המקומיות עניין כפוי ואף ציפה כי השלטון הישראלי ימנה ראשי ערים מטעמו ( החוק הירדני התיר זאת ) . כל עוד לא התפתחו מסגרות פוליטיות מודרניות בעלות עוצמה ורשתות השליטה של המשפחות הגדולות נחלשו הייתה ההשפעה של אש"ף ושל הפלגים 9 יגאל כרמון, גם הוא איש הממשל הצבאי ( לא בעת החברים בו על תוצאות הבחירות צפויה . הבחירות ב- 1972 ) , טען כי מטרתו העיקרית של דיין בעריכת הבחירות הייתה להחליש את מעמדה הפוליטי של ירדן בגדה, ובכך להחליש את תביעתה לשליטה עליה . המטרה הזאת 7 אודי מנור, יגאל אלון : ביוגרפיה פוליטית 1949 - 1980 , דביר, אור יהודה ,2016 עמ' 282 - 283 ; הנ"ל, '"פונקציונלית או טריטוריאלית" ? הוויכוח בין דיין לאלון על עתיד "הגדה"', מחקרי יהודה ושומרון , כו, 1 ( תשע"ז ) , עמ' ,144 149 . 8 איל כפכפי, 'האופציות שנחסמו ע"י דיין', דבר , 1980 . 8 . 21 . השיח על מדיניות דיין בגדה התעורר ב- 1980 סביב המשא ומתן שנוהל אז על תכנית האוטונומיה, שהוא היה בין הוגיה . ג'עברי ביטא על רקע זה את אכזבתו המצטברת מחוסר התלהבותה של ישראל מקידום גרסאות מחודשות של רעיון המנהל העצמי בראשותו, לאחר כישלון המשא ומתן עמו ב- 1968 . להערכתי, טענותיו נגד דיין בקשר לבחירות ב- 1972 הושפעו גם מכך . ראו : מרדכי ארציאלי, 'האיש שהמציא את האוטונומיה', הארץ , 1980 . 6 . 13 . 9 צבי אל-פלג, 'איך עוררנו בשטחים איבה במקום השלמה ; מדיניות הממשלה מנעה היווצרות שלטון עצמי וסייעה בעקיפין להתעצמות אש"ף', דבר , 1980 . 10 . 17 . אל-פלג חזר על עיקר טענתו גם כעבור שנים רבות : צבי אל-פלג, 'משה דיין אשם', הארץ , 2008 . 2 . 25 . אל-פלג מתח ביקורת נוקבת על מדיניות דיין בגדה עוד ב- 1969 . לענייננו, טיעונו העיקרי ( התואם במידה רבה לטיעוני מילסון להלן ) היה כי באופן מסורתי כוחה של המנהיגות באזור היה מבוסס על יכולתה לשאת חן בעיני השלטון המרכזי ולקבל ממנו תמורת נאמנותה נכסים כלכליים וסמליים, ולא על ניהול מאבק בשלטון . לטענתו, הימנעותו של דיין מלגייס לממשל את 'בוגרי' הממשל הצבאי בישראל ( 1948 - 1966 ) וברצועת עזה ( 1956 - 1957 ) והעדפתו למינוי קציני צבא בעלי גישה 'מתקדמת' לתפקידי מושלים הביאו להחמצת התובנה הזאת, וכפועל יוצא מכך — ליצירת מבנה חברתי בגדה, שהנאמנות לשלטון נשחקה בו כמשאב פוליטי והוא היה לכר נוח להשפעת גורמים קיצוניים, ראו : צבי אל-פלג, 'דרוש בדק בית במדיניות בשטחים', מעריב , 1969 . 2 . 14 ; הנ"ל, 'המדיניות בשטחים לקויה' ( בשני חלקים, ידיעות אחרונות , 1969 . 6 . 22 - 1969 . 6 . 23 ; הנ"ל, 'המדיניות בשטחים חייבת להיבדק מחדש', למרחב , 1969 . 7 . 25 .
|
|