|
|
עמוד:14
מיכאל גלוזמן 14 של ברנר היה גרשון שופמן, ידידו הקרוב בתקופת מגוריו בלבוב : 'ליויתיו בחיפושי דירה . למעון, שהיה בו קצת משום הידור, פנה עורף מיד ; ורק כשנכנסנו לבסוף לחדר קודר, עם שולחן עץ ערום, ללא צבע, ועם כתמי טחב על הכתלים, שוב לא רצה לצאת . זו היתה דירה כלבבו' . שופמן אף הוסיף : כאן אולי המקום להכחיש את הבדותה, שלפיה חי ברנר כל ימיו חיי מחסור ודחקות . לא דובים ולא יער ! סופר פורה כמותו, ויהי זה אפילו בעולם הספרותי שלנו, אי-אפשר שיהא סובל דחקות . ה ל א ב כ ל א ו ר ג ן, ששם היתה לו דריסת עט, הציף את הגליונות . סכומים הגונים זרמו אליו בעד 'בחורף', 'מסביב לנקודה', 'שנה אחת' וכו' . הוא עצמו 28 הסתפק במועט, ובשאר תמך בכל המצויים בסביבתו . ברנר, אליבא דשופמן, היה עני מבחירה — לא מפני שלא הייתה לו פרוטה אלא מפני שבחר להסתפק במעט שבמעט משום שתפנוקי החיים החומריים היו זרים לו לחלוטין . זוהי בחירה אתית, שחבריו של ברנר ראו בה ביטוי לצד נזירי באישיותו . כך כתב ידידו אשר ביילין, 'איש נזיר מימים קדמונים היה [ . . . ] אין ספק שהיה בו הרבה מסִטרָא דקדושה 29 במובן היותר נעלה' . בעיני ברנר, הסלידה מכל סממן של עושר ושל נוחות הייתה לא רק עניין מעמדי ואתי אלא גם סוגיה סגנונית . ברנר חתר בכתיבתו תחת הלשון והסגנון של הסופר שהוא העריץ — ש"י אברמוביץ ( מנדלי מוכר ספרים ) . אברמוביץ, שביאליק כינה אותו 'יוצר הנוסח', יצר עברית ספרותית שהיא סינתזה חסרת תקדים בין השכבות ההיסטוריות של הלשון ( בנימין הרשב אף כינה אותן לשונות שונות ) — העברית המקראית, לשון חז"ל ולשון הפילוסופיה של ימי הביניים . הסינתזה של הנוסח אפשרה עושר מבע ושלמות צורנית שחסרו לספרות ההשכלה, ולכן אין זה מפתיע שביאליק תיאר את העברית שקדמה לאברמוביץ כשפה ענייה : 'רואה אתה מלים, אספסוף של מלים, שאין אתה יודע למה הוא ומה לו כאן . אלו הן מיני בריות קבצניות, כנופיות עִורות ואִלמות, שהן תועות כגרים גרורים לכאן ולכאן, ואינן 30 תיאור מטריאלי בוטה זה של העברית שקדמה מוצאות להן מקום ומעשה ובית-אחיזה' . לאברמוביץ — מילים שבהיעדר מסגרת ובית משולות ל'בריות קבצניות, כנופיות עִורות ואלמות' — מדגיש את העושר הלשוני והסגנוני שיצר הנוסח . מעניין שהן אברמוביץ והן ביאליק, שהשתייכו לסופרי אודסה, היו 'בעלי בתים', והעושר של הנוסח עלה בקנה אחד, במקרה או שלא במקרה, עם תפיסתם המעמדית . אף על פי שאברמוביץ פיתח את הנוסח בשלהי שנות השמונים ובשנות התשעים של המאה ה- ,19 ברנר הצעיר בחר להתרחק 28 שם, עמ' 114 ( ההדגשה שלי ) . גם בילין מוסיף בעניין זה : 'היו אנשים שדאגו לעניותו . העמידו פנים של רחמנות : "מסכן" . שטותים ! אילו רצה ברנר היה יכול לחיות בנוחיות [ את הסיפורים שכתב עבור המעורר ] היה יכול להדפיס במקום אחר ולקבל שכר סופרים ראוי לשמו [ . . . ] והיו מקורות-פרנסה אחרים, אבל הוא ניער כפיו מהם' . אשר בילין, ברנר בלונדון , הספריה הקטנה, בני ברק ,2006 עמ' 23 . 29 שם, עמ' 25 . 30 ח"נ ביאליק, כל הכתבים , דביר, תל אביב ,1945 עמ' רמ - רמא .
|
|