|
|
עמוד:13
המודרניזם של ברנר : קריאה 'כלכלית' ב בחורף 13 דומה שבני הזוג נדהמו מעוניו של ברנר, מלבושו ומעבודת הכפיים שלו כסדר דפוס . עם זאת, התעקשותו של האורח לקנות מתנה לילד עמנואל הדגישה את הפער בין הופעתו של ברנר ובין הרגשתו הפנימית, בין מצוקתו החומרית ובין נדיבותו . גם האנקדוטה השנייה, שאותה סיפר ש"י עגנון, מדגישה קוים אלה באישיותו של ברנר . לאחר שברנר עלה לארץ והשתקע ביפו הוא עבר לירושלים לזמן-מה . עגנון הצטרף אל ברנר, וסיפר לחברו, בעודם סועדים ארוחת ערב, כי בעל בית דפוס ביפו דורש ממנו עוד ארבעה - חמישה פרנקים בעבור הדפסת ו היה העקוב למישור . ברנר הגיב בשתיקה, ומאוחר יותר הזמין את עגנון לטייל עמו ברחבי העיר : כיון שיצאנו חזר לחדרו . כשיצא ראיתי שהוא טומן בכף-ידו חפץ . אדם סקרני אינני ולא שאלתיו מה זה בידך . הלכנו כמה שהלכנו ודיברנו מה שדיברנו עד שעמד ונכנס לחנות אחת מאותן החנויות שהיו אצל שער יפו ואמר לי, בוא עמי . נכנסתי אחריו . הניח את החפץ לפני החנווני ואמר לו, [ . . . ] ימחול לי מר, זקוק אני לאותם שני בישליקים לשם עצמי . נענע לו החנווני ראשו ואמר, לעולם אל יְשנה אדם ממנהגו והחזיר לו את מעותיו . מה פירוש זקוק אני לשני בישליקים לעצמי ומה פירוש לעולם אל ישנה אדם מן המנהג . נוהג היה ברנר שהיה חוגר את המכנסים ברצועה של עור, משנתרפטה רצועתו והוצרך לקנות לו חדשה נתפתה למי שנתפתה לקנות לו כתפיות כדרך כל אדם מהיישוב . עכשיו שהוצרך לארבעה חמישה פרנקים לשם הוצאת ספר 26 עברי החזיר את הכתפיות לחנווני וחזר לחגור עצמו ברצועתו הישנה והמרופטת . כל התקשטות נראתה לברנר מגונה, וקניית הכתפיות נתפסה לפתע כטעות, בייחוד אם הוא יכול לסייע לסופר הצעיר ממנו להוציא את סיפורו לאור . עגנון מספק לנו גם את האנקדוטה השלישית . בממואר שלו 'יוסף חיים ברנר בחייו ובמותו' הוא מספר כיצד שכנע את ברנר להצטרף אליו לפגישה עם ארתור רופין, שירד ממשכנו באוגוסטה ויקטוריה למלון קאמניץ במרכז העיר . קודם שנכנסו למלון ניגשו אליהם מצחצחי נעליים, וברנר התרצה להם . הפגישה עם רופין התנהלה היטב ; התפתחה שם שיחה נעימה, ובה התעניין רופין בקורותיו של ברנר בלונדון . 'כשיצאנו אמרתי לברנר, וכי לא אמרתי לך שכדאי הוא רופין להכירו . נתכרכמו פניו של ברנר והעביר רגל על רגל וליכלך את מנעליו שציחצח אותם שעה אחת קודם-לכן . כל-כך קשה היה עליו הדבר ששינה את דרכו והתהדר 27 במנעליים מצוחצחים' . אנקדוטות אלו ממחישות לא רק את עוניו הקיצוני של ברנר ואת מראהו כאביון . נחבאת בהן תפיסה מורכבת של ברנר את עצמו ואת מצבו החומרי . ברנר בעיני עצמו הוא מי שאינו חסר דבר גם כאשר הוא נתפס בעיני אחרים כחסר כול . תפיסה זו נובעת מיכולתו להסתפק במועט, מנטייתו לקיום נזירי ומסלידתו מכל סממן של עושר . מי שעמד על קו זה באישיותו 26 חיים באר, גם אהבתם גם שנאתם , עם עובד, תל אביב ,1992 עמ' 142 . 27 מצוטט שם, עמ' 156 - 157 .
|
|