|
|
עמוד:11
מבוא : "המורים הטובים, טובים מתורתם" | 11 מבט ורזולוציה ייחודיות, שבאמצעותן אפשר לתפוס את איכותו הקיומית, החמקמקה והעמומה של המפגש החינוכי . בצד זאת חשוב לזכור את אזהרתו של יאנוש קורצ'אק מן הדפים הראשונים שבספרו כיצד לאהוב ילדים ( 1963 ) , כי מעל כל ניסיון לכתיבת ספר פדגוגי בעל אופי הגותי מרחפת סכנה ; שהרי, כפי שכתב קורצ׳אק, למחנך העסוק אין כלל פנאי לקרוא ספרים עבים על חינוך . מותש מעמל יומו "עיניו נעצמות מאליהן . אם לא יישן דיו, יהיה מעוצבן, חסר סבלנות, בלתי מסוגל להגשים למעשה את ההנחות הגואלות הכלולות ביצירה החשובה" ( שם, עמ' 8 ) . טינתו הכבושה של קורצ'אק כלפי כל הגות מלומדת, הפטורה מפגישה בלתי אמצעית עם חברת הילדים "הפזיזה, הרעשנית, הטרדנית והבלתי ממושמעת" ( שם, עמ' 9 ) , היא עניין עקרוני . מחאתו תובעת כי אמינותו של חיבור עיוני וערכו יהיו תלויים בנוכחותו של המחבר, בניסיונו ובמעורבותו במציאות הפדגוגית שעליה הוא כותב . ייתכן שבשל כך חשוב לי לציין ולהדגיש כבר בפתיחה כי ספר זה של הגות חינוכית נכתב מתוך התלבטויות פדגוגיות אמיתיות, שמקורן בהתנסות חינוכית רציפה ועקבית של קרוב לעשרים שנה במוסדות חינוך ירושלמיים יסודיים ותיכוניים ; הוא נכתב מתוך ניסיוני כמורה וכמחנך בבתי ספר ציבוריים, כרכז שכבות בוגרות, כמרכז של תוכניות אמ"ץ ( מנשירה לבגרות ) ומב"ר ( מסלול בגרות רגיל לילדים שצברו פערים לימודיים ) , כמדריך פדגוגי וכמורה לפילוסופיה ולפדגוגיה ביקורתית במוסדות אקדמיים להכשרת מורים . התובנות שאני משתדל לנסח בו נקלטו במפגש שבין הגות פדגוגית - פילוסופית ובין התנסויות וחוויות ממשיות בחדרי מורים, בימי הורים, בעת טיפול בבעיות משמעת, ארגון טקסים, שמירות לילה בטיולים שנתיים, תכנון תוכניות לימודים, וכן בשעות רבות של שיחות עם תלמידים, מנהלים, מורים וסטודנטים בתהליכי ההכשרה למיניהם . לאחר שנים של שילוב עיון ומעשה הרגשתי כי הגיעה העת לנסות ולנסח כמה רעיונות פדגוגיים יסודיים שהדהדו כל העת בבסיס תודעתי, ושהלכו ונשזרו זה בזה ככל שהעמקתי בעשייתי החינוכית ובחשיבה עליה . הדיון בספר נכתב מתוך אספקלריה של מחשבת החינוך בכלל ושל זרם הפילוסופיה הקיומית והדיאלוגית בפרט . נקודת מבט זו, שאכנה אותה בספר זה "העמדה הרדיקלית - קיומית", מבוססת על עירוב תובנות מן הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית, הביקורתית והדיאלוגית – החל בניתוח מצבו הקיומי של האסיר במערתו של אפלטון, דרך דיוניהם של ז'אן ז'אק רוסו ופרידריך ניטשה בטבע האדם וייעודו בעולם, וכלה בהבנות שהשיגו אריך פרום ומרטין בובר
|
|