|
|
עמוד:9
מבוא : "המורים הטובים, טובים מתורתם" | 9 טעם או תכלית . כך גם אינני זוכר חוויות לימודיות - אינטלקטואליות מסעירות במיוחד, אלא בעיקר מסדרונות ארוכים, רשימות ציונים על הלוח ותאי שירותים ללא נייר טואלט . ועם זאת, בית הספר היה קרקע ותפאורה לתחושות קיומיות עזות ומטלטלות שכמוהן לא ידעתי מאז ; קו התפר שבין הילדות לבגרות – בין מי שהייתי למי שנעשיתי ברבות הימים . ממרחק הזמן אומנם היטשטשו הפרטים, אולם תמונות ורגשות עזים מאותן שנים רחוקות המשיכו להבזיק בתודעתי בימים, ולעיתים, בבהירות מפתיעה, גם בחלומותיי בלילות : צמרמורת החרדה לפני בחינה בלשון שאליה שוב הגעתי לא מוכן, הדהודי שיחה נשכחת עם חבר בחצר, לחצה של שמשת חלון קרה על המצח באוטובוס מספר ,28 ריח גשם ראשון על רצפת האספלט, התאהבות נואשת ומשתקת בנערה מן השכבה, שותפות גורל והומור שחור במחששה, התרגשות סמויה משיר של יהודה עמיחי בשיעור ספרות, קלטת ( קסטה ) שחוקה של ה"סטרנגלרס" באוזניות . כך, על רקע זמן שנראה כמשתרע ללא גבול, ריח קלמנטינות ושולחנות כתיבה ירוקים, נכרכו ונאחזו זו בזו, בעוצמה וללא התרה, תחושות עזות של התחלה, של שאלה, של שמחה, של פרפור התרגשות, של השתאות, של מרידה, של בלבול ושל מבוכה . יחסי אל בית הספר התברר כמורכב – תערובת סבוכה וסותרת של חיוב ושלילה, התרגשות נלהבת ושעמום בלתי נישא, חשש וציפייה, משיכה ולעיתים גם סלידה . בתחילת דרכי המקצועית, בניסיון לעקוף את תחושת הדיסוננס שחשתי כתלמיד כלפי בית הספר, ניסיתי למצוא את מקומי במערכת החינוך הבלתי פורמלית . האמנתי אז כי יומרותיו האידיאליסטיות של הארגון והיעדרם של המאפיינים הפורמליים מן הפעולה החינוכית שבו – של המורים, הפיקוח, הציונים, המסדרונות, המשמעת ותחושת החובה – עשויים לבור את המוץ מן הבר, היינו לזקק את ה״טוב״ שבמפגש החינוכי מן ה"רע" ( הפורמלי ) הנלווה אליו . פניתי אפוא אל ארגון חוץ - קוליקולרי, שבאותה העת קיים מפגשים חינוכיים בעלי תוכן ערכי וחברתי ( "בירורה של הזהות הישראלית - יהודית" ) עם תלמידי תיכון מכל הארץ, ובמסגרתו הדרכתי . אלא שעד מהרה נכזבה תקוותי, ולאחר תקופה קצרה של הדרכה חשתי רתיעה עזה מאופיו הסטרילי והמצוחצח . אינטואיציה מעורפלת ובלתי מומשגת הורתה לי כי בוהַק יומרותיו הבלתי פורמליות של המוסד – התבססותו על מפגשים ספורים ומרוכזים, חתירתו הבלתי נלאית "לעניין", "לרגש", "להיות 'משמעותי'", ובעיקר נטייתו לטשטש את יחסי ההיררכיה והסמכות ( תוך כדי הפעלתו המתמדת של פתוס אידיאולוגי ) – הוא מניפולציה מוסדית לא הגונה המסתירה בחובה איזושהי רעה .
|
|