|
|
עמוד:ז
] ז ] הקדמת המחברת החוקר חייב להתמודד עם כל אחד מהנושאים ועם כל אחת מהשאלות שהספר מציג בפניו – ירצה או לא ירצה . ובכל זאת, לאחר שנים אחדות של מאמץ לא קטן, ולמרות כל הקשיים, השלמתי את המלאכה והפירוש לעזרא-נחמיה מוצע בזאת לכל שוחרי המקרא באשר הם . אלא שבינתיים התברר לי דבר נוסף . שלא באמת 'סיימתי' . עדיין יש עניינים שצריך ואפשר להמשיך ולחקור אותם, ושלדרך הזאת אין באמת 'סוף' . אני מביאה אפוא את פירות עבודתי לקהל הרחב של שוחרי המקרא ומשאירה את המשך המחקר לחוקרי המקרא הצעירים . אני מקווה שהפירוש יסייע להם בהבנת הספר החשוב הזה ובמחקרם בו . בשעה זו של מבט לאחור מתברר שהביוגרפיה האישית שלי משקפת גם את דרכו של מחקר המקרא בכללו . במשך שנים רבות היה ספר עזרא-נחמיה רכיב זניח בעולם המחקר . אמנם פה ושם היו חוקרים אחדים שעסקו בו, אבל בדרך כלל הם פנו אליו אגב דיון בנושאים אחרים, וגם תקופת שיבת-ציון היתה בעלת מעמד שולי בלבד בתיאור תולדות ישראל . ואולם, בדרכים הנפתלות וההפכפכות של המחקר, דווקא בעשרות השנים האחרונות חלה התעוררות בתחום זה והיא הולכת וגוברת . וכך צריך להיות . שהרי תקופת שיבת-ציון – וספר עזרא-נחמיה המתאר אותה – הם בעלי חשיבות מכרעת בתולדות ישראל . כשאנו בוחנים את תולדות התקופה הזאת מתברר שאמנם במושגים חומריים הישגיה של התקופה היו מוגבלים מאוד ; ארץ יהודה לא זכתה לעצמאות מדינית ונשארה פחווה קטנה, מוגבלת בהיקפה ושולית בחשיבותה, בתחומה של האימפריה הפרסית . ספר עזרא-נחמיה משקף היטב עובדה זו ומתאר את התקופה כקיום מוגבל בחסותם ובחסדם של מלכי פרס . ואולם חשיבותה של תקופת שיבת-ציון אינה נמדדת בהישגיה החומריים אלא במקומה בתולדות ישראל ובהשפעה הכוללת שהיתה לה על תולדות ישראל . בנקודת המשבר הקשה ביותר בתולדות עם ישראל, כשחורבן ממלכת יהודה והגליית תושביה לבבל הביאו את עם ישראל לסוף קיומו הפוליטי, תקופת שיבת-ציון היתה זו שהבטיחה את עצם קיומו ואת רציפותו ההיסטורית . בשונה מכל העמים האחרים שעברו אותה חוויה של 'קץ ההיסטוריה', בתקופת שיבת-ציון הצליח עם ישראל לחזור לחיים . הוא חידש את חיוניותו, הגיב לתנאים ההיסטוריים המשתנים והקים מוסדות חדשים ובני קיימא אשר הקנו לו את מידות הרגישות וההתחדשות – התנאים ההכרחיים להבטחת ההישרדות והמשך הקיום . ועם זאת, עם כל חשיבותה של תקופת שיבת- ציון בזמנה, חשיבותה אינה מתמצית בעובדה זו . בפרספקטיבה רחבה יותר ובמציאות שונה לגמרי, תקופת-שיבת-ציון שימשה תקדים היסטורי לתנועה הציונית, שהובילה לחידושה של הישות היהודית הלאומית בארץ ישראל ולהקמת מדינת ישראל . ספר עזרא-נחמיה – אחד מרכיביה של ההיסטוריוגרפיה המקראית – הוא החיבור המקראי היחיד המתאר את תולדותיה של תקופת שיבת-ציון . אמנם זהו תיאור חלקי וחד צדדי, 'ואין הקומץ משביע את הארי', אבל לפחות בינתיים – למרות ההתקדמות בחקר ההיסטוריה של המזרח הקדום, בחקר הארכיאולוגיה של ארץ-ישראל ושל המזרח הקדום, ובתרומת האפיגרפיה לענפיה – הוא עדיין המקור העיקרי לתיאור התקופה . מחקר הספר מגלה לא רק את העובדות ההיסטוריות אלא גם את המגמות ההיסטוריות והדתיות של ההיסטוריון הקדום . המחקר בספר עשוי להעמיד אותנו גם על חולשותיו של ההיסטוריון הזה, לעורר בנו הסתייגות מעמדותיו – המדיניות, ההיסטוריות והדתיות – אבל גם הבנה זאת היא חלק
|
|