|
|
עמוד:10
10 | נתערב שתצליחו ומשביע . גם דנה לא התלהבה מהאוכל, אבל היא לפחות הייתה מוכנה לטעום ולאכול כדי להקל מעצמה את תחושות הרעב, וכך להתפנות לטובת התמקדות בתכנים, בפעילות ובמידע ולא להחמיץ את מכלול החוויה שלמענה הגיעה לכנס . אני מציעה להתבונן בסוגיית הכיבוד המוגש בכנס כמשל . הכיבוד באופן סמלי מהווה כלי עזר לבדוק את מה שספר זה מבקש לבחון : כיצד קורה שדיאלוג המבוסס על רצון טוב ושואף להיטיב עם נערות באמצעות הזמנה לחיזוק מיומנויות, נחווה בסופו של דבר בקרב חלקן כלא מכבד ואף פוגע ? מה הספר מקווה לבחון ? אם נתרגם את הרצון להגיש כיבוד מזין כהזמנה לנערות לנהל דיאלוג עם תכנים, מסרים ומטרות, הרי שהתגובות השונות שלהן כלפיו ורמת נכונותן להשתתף במפגש כולו מחייבות בחינה מעמיקה . בחינה זו מעלה פער בין המחוות של ה"מזינות" באירוע - מנהלות, מפתחות, מנחות התוכנית - לבין האופן שבו חלק מהנערות חוות אותו בפועל . נשות המקצוע - שלמדו, טרחו, התמקצעו ואספו ידע ייחודי ומשמעותי - שואפות ללא ספק לסייע, לתמוך ולחזק, אך במבחן המעשה ושלא במזיד, הן עלולות לאכזב חלק מהנערות ואף לגרום להן להימנע ולהירתע . וגם אם מדובר בחלק קטן מכלל המשתתפות, הוא מספיק משמעותי וראוי בעיניי כדי שנעצור ונבחן כיצד זה קורה וכיצד אפשר למנוע תגובה מסוג זה . ראשית יש לבחון, לאור ההבדלים בתגובותיהן של הנערות, עד כמה הכותרת הקטגורית של "נערות מאוכלוסיות מתויגות" מדויקת ורלוונטית בעולמן של הנערות . כך למשל דורית, שירן, נטע ודנה, הנמצאות להלכה במיקום זהותי דומה ומשתייכות לאותה קטגוריה, מגיבות כל אחת באופן שונה לאותו מצב . התגובה השונה עשויה לרמז על כך שהן עשויות להתנהל, לחשוב, לחוות את עצמן ולפעול גם במצבים נוספים באופנים שונים . אם כך, כיצד נוכל להניח שאותו סוג של מזון, וכנגזרת לכך גם אותו סוג של תכנים ואותו סוג של דיאלוג, יתאימו לכולן וייחוו באותו אופן ? כלומר כיצד נוכל להניח שתוכנית, שהוגדרה מראש כבעלת מטרות ותכנים אחידים, היוצאת מנקודת הנחה כי ישנם חסמים דומים בדרכן לפיתוח שאיפה תעסוקתית, יכולה להיחוות כ"משביעה" את צורכי כולן באותה המידה ? וכיצד נוכל לוודא שהיא אכן "מכבדת" את צורכי אלה ש"באו מרחוק" ? למשקיף מן הצד אולי נוח לצדד בדנה ולהתרעם על הגישה של דורית ושירן, אבל אם נקשיב בתשומת לב לתחושות ולאמירות שלהן ולהתנגדותן
|
|