|
|
עמוד:4
מבוא 4 על כן, הסוציולוג יונתן שפירא אף הוסיף וטען במחקריו על תנועת העבודה שהאידאולוגיה של בן-גוריון וכמה מחבריו להנהגת התנועה לא סתם הוכפפה לאילוצי המציאות, אלא הייתה אמצעי למטרה של השגת עָצמה אישית וארגונית ולשימורה, ואף מסווה וצידוק למאמצים לרכוש כוח פוליטי . 6 אפס, הטענה המכפיפה את מחשבתו של בן-גוריון לפעילותו הפוליטית, ובוודאי הטענה הרואה במחשבתו ובאמונותיו אמצעי למטרה או אף מסווה לרצונו לעָצמה, הן טענות בעייתיות משתי סיבות . ראשית, הן מפרידות הפרדה מלאכותית בין 'מחשבה' ובין 'מעשה' . 7 בן-גוריון אכן היה מנהיג פוליטי ולא פילוסוף בעל הגות מגובשת וסדורה . מלבד זה, ברור גם שכאשר דנים במנהיג פוליטי יש צורך שמעשיו, ולא מחשבתו, יעמדו במרכז הדיון, אולם אין בכך כדי לטעון שרעיונותיו של מנהיג פוליטי כפופים כל כולם למעשיו או לאילוציה של המציאות . ברור כמובן שהם מושפעים מן המציאות ומשתנים לפיה, אך בן-גוריון הוא דוגמה בולטת לכך שרעיונות גם מעצבים מציאות ומשפיעים עליה, ובוודאי אינם רק אמצעי למטרה . בספר זה אני מראה כי רעיונותיו הפוליטיים-אזרחיים של בן-גוריון, המקופלים ברעיון הממלכתיות, היו לא רק אמצעי לכינונה של מדינה יהודית אלא גם מטרה בפני עצמה וכי בן-גוריון הטיף לרעיונות הללו ונהג על פיהם גם כאשר לא נראתה 'המטרה הסופית' של הקמת מדינה באופק וגם לאחר שכבר הוקמה המדינה . 8 שנית, התמקדות בעשייה הבן-גוריונית והתעלמות מן הפן הערכי-רעיוני הקיים בבסיסה מדרדרות את הדיון בפועלו של בן-גוריון לעיסוק דל בתכסיסנות פוליטית שאין בבסיסה דבר זולת כוחניות גרֵדא . יגאל דוניץ כבר הראה כי מלבד היותו של דיון שכזה פשטני, הוא גם טומן בחובו כשל מעגלי, שכן הוא עושה בן-גוריון אינו בשְֹדה השיטה, אלא בשדה העשייה [ . . . ] אין למצוא אצלו עקיבות ושיטתיות רעיונית, וספק אם ביקש שיטתיות כזו' . קולת, בן-גוריון סוציאליסט, עמ' 118 ; באופן דומה טענה אניטה שפירא : 'בן-גוריון לא היה פילוסוף אלא מנהיג פוליטי, הנאבק להגשמת מטרותיו . לכן אין להתפלא על כך שאפשר למצוא בדבריו מאותה תקופה גם קביעות מנוגדות' . שפירא, בן-גוריון והתנ"ך, עמ' 213 . גם זאב צחור טען שהשקפותיו החברתיות והמדיניות של בן-גוריון השתנו בהשפעת תהפוכות ההיסטוריה עד כי 'דומה שרק בסוגיה אחת נשארה עמדתו איתנה מאז ילדותו, בפלונסק שבפולין, ועד מותו — יחסו אל הגולה' . צחור, גולה ועלייה, עמ' 131 . 6 שפירא, אחדות העבודה, למשל בעמ' ,20 ,99 ,153 172 - 173 . 7 לפיתוחה של טענה זו ראו : בראלי וכ"ץ, אפלטון, עמ' 232 - 233 . 8 בראלי וכ"ץ ( אפלטון, שם ) מראים בצורה משכנעת ללללללללללל ללללללללללללל לללללללללללללללללל לללללללללללללללללללללללללללללללללללללל
|
|