|
|
עמוד:14
חלק א 14 'אילו הייתי בעלך הייתי מחטיפה לך מכות רצח' . 'אל תספרי לו ! רחמי עליי ! אל תספרי' . 'לא אספר . עכשיו תסתלקי מפה, חתיכת טינופת' . 'תישבעי לי שלא תספרי לו ! בבקשה תישבעי לי, אישה יקרה . שיהיו לך חיים ארוכים ובריאות בכל עצם מעצמותייך' . 'קודם תישבעי לי את שלא תעשי את זה יותר, ערמת זבל שכמוך' . 'שאלוהים יעשה אותי עיוורת, חירשת ואילמת אם אעשה את זה שוב . הנה לך' . 'השבועות שלך שוות כמו נביחות של כלב . את לא יכולה להתנהג בצניעות ? צריך להצליף בך בכיכר השוק . את ממש מגפה . עין רעה עלייך . עופי ממני' . 'אני א ה י ה צנועה . שיישברו לי שתי הרגליים ושתי הידיים אם לא . בבקשה תישבעי לי שלא תספרי לו' . אמי נעתרה לה לבסוף . היא היתה אישה יראת שמים עד מאוד . מאחר שהיתה נבערת לחלוטין היתה ממלמלת מילים חסרות פשר בנעימה של תפילה ומעמידה פנים בינה לבינה שהיא מתפללת . אבל היא היתה עושה זאת ברצינות גמורה ובדבקות, ולא פעם נקוו בעיניה דמעות של התלהבות . כמו כל אישה נשואה ידעה את מה שדתנו מטילה עליה לדעת — לברך על נרות השבת ולדקלם עוד שתיים או שלוש תפילות קצרות . אבל היא לא הסתפקה בכך, ומראיה של אישה הולכת אל בית הכנסת ותחת בית שחייהּ סידור תפילה גדול היה מעורר בה קנאה תמיד . רוב דיירי החצר היו אנשים טובים, ישרים וטהורים, אבל היו כמה יוצאים מן הכלל . מאלה נשמר בזיכרוני פרצופו של איש שהיה ידוע בכינוי 'פודינג גזר', בעל שיער אדמוני, כתפיים רחבות ואצבעות זריזות, בקי בכל מיני להטוטי שוק והונאות זעירות במידות ומשקלות ובהחזרת עודף . לאישה אחת, שהיתה הכלאה בין קבצנית לרוכלת בבגדים מיד שנייה, היו ארבעה בנים שכולם היו כייסים, אבל עליה עצמה סיפרו שהיא ישרה בלי רבב . היא לא הרשתה להם להיכנס ל'חצר אבנר', אבל בכל פעם שאחד מהם נכנס לכלא היתה באה לבקרו ומביאה לו אוכל . איש לא מנע גם מקבצנים מקצועיים להתגורר ב'חצר אבנר' . אחד משכנינו בבית הסמוך היה מקבל נדבות מאמי דרך קבע . ענייה ככל שהיתה, לא הניחה ליום שישי לעבור בלי
|
|