|
|
עמוד:11
בממד הפיזי והן בממד המנטלי שלה . ובהיגיון העתידני שלה , המפעליות הזו , האפרטוס הזה , ממזגת לתוכה את העצמי – המביט ( העין האנושית הצופה שלנו ) לעבר ישות אחת ואחידה , לקראת ההיעלמות העתידית של העצמי — כעצמי פרטי וכעצמיות אנושית . ונדמה שאנחנו מצויים בשלב הביניים של ההיסטוריה של הטכנולוגיה : הרדוקציה של מהות האנושי למהות של הסובייקט הצופה — רדוקציה שמכפיפה את הסובייקט למהות אחת , מהות הצופה . אלא שהפעולה הרדוקטיבית הזו מתאפשרת על ידי עצם העובדה שהסובייקט הזה עובר גם תהליך שבו הוא נתון – לצפייה . נציע חקירה מנקודת מבט פסיכולוגית , פילוסופית ובייחוד תיאולוגית לאותה התכה של מסך – עצמי , כלומר למיזוג בין העצמי – הצופה למסכיות בסדר העולמי הטכנולוגי העכשווי , בין שבאולם הקולנוע הדו –ממדי והתלת – ממדי , בטאבלט – סמרטפון – טלוויזיה או ברגעי השימוש בגוגל גלאס , שהאפקט המרכזי שלו הוא מיזוגיות עצמית של המכשיר עם העין האנושית בחוויית הצפייה שלה . האוריינטציה התיאולוגית שלנו , או יש שיאמרו הטכנו – תיאולוגית , מזמינה עצמה לתזה של לא אחר מאשר ז ' אק לאקאן , שהניח שהבסיס לסובייקטיביות
|
|