הקדמה

עמוד:13

קודים מן העבר בעולם ההווה של שנות האלפיים , אשר שינה את אופן החיים ואת היחסים . עיצובה של ליבה הורית , עצמי הורי , סובייקט הורי תאפשר להשתחרר מתגובה אוטומטית שניזונה מן המורשת המופנמת לעולם מציף שאליו צריך להשתייך ולהשתלב , אך חייבים לנפות , לשקול ולבחור באופן ראוי . קול סובייקטיבי – הסתמכות על מה שאני כהורה מרגיש , מה שחשוב לי , מה שאני דואג בגללו – היא אבן יסוד למצפן ההורי ולשיח הבין דורי , במקום פיקוח סמכותי והטפות מוסר . מושגי העצמי : מדובר , ראשית לכול , ביכולת לחשוב על עצמי ולהתעניין ברגשותיי ומחשבותיי . בעבר הוצע ( דרך מחשבת פרויד ) לנהל שיח עצמי בין המודע והלא מודע , להתעניין במרכיבים הנפשיים החמקניים שלנו – ברגישויות , בהרגלים , בחסרים ובמאווים – ולא להיצמד לתשובות מודעות ונוחות כדי להרגיע את עצמנו . זוהי רוח שעדיין חשוב בעיני ליישמה . כיום שגור מושג המנטליזציה , שפירושו פיתוח האלמנט הרפלקטיבי הבוחן שלנו בחיי היומיום . הורים , סבים , מורים ויועצים יכולים להיעזר בו בהתנהלותם עם הילדים , למשל , לאתר בעצמם מתי קשה להם , כיכולת להתנהל באופן אפקטיבי בשיח עם ילדם המתוחכם , במקום למחזר קלישאות עבר ולהיתפס כלא רלבנטי . מושג הסובייקט : הסובייקט ההורי , הילד והמתבגר כסובייקט , בן הזוג כסובייקט בזוגיות ובהזדקנות , הסבים כסובייקטים פירושם היכולת להתייחס לעצמי ולזולת כאל אדם מלא , כישות בפני עצמה שהיא בעלת מודעות , ולא רק כאובייקט בשירות . ליבת העצמי או תמצית הסובייקטיביות של ההורה באה לידי ביטוי כאשר הוא או היא חושבים , בוחרים , ממיינים בין אופציות , מנהלים כסובייקט דיאלוג עם ילדם ( כסובייקט ) . גם המערכות החינוכיות התומכות נדרשות לרוח זו – של כיבוד האחר הילד כבעל ערך , רצון , מחשבה ויכולת , בין אם הוא צעיר או בוגר – כשמדובר בהשכלת הילד או בבלימת אלימות הפוגעת בו . זוהי גם הרוח המוצעת לנווט לפיה בהרכבים המשפחתיים החדשים . יחסי אובייקט / סובייקט והמשא ומתן הבין סובייקטיבי כתחליף למושגי גבולות וסמכות : בז ' רגון החינוכי הקיים התקבעו מושגי ה ' גבולות ' וה ' סמכות ' , השייכים לעולם המשפחה ההיררכי של העבר כמגדירים את המהות ההורית . לעומתם , כיבוד סמכותו של הילד

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא