|
|
עמוד:11
הילדות וההורות בזמננו ובעתיד הנראה לעין מטילות תפקידים אחראיים ומלאי סתירות . קיים מרחב חופשי לילדות ולהתבגרות , וגם ההורות משוחררת יותר מבעבר מכבלים היררכיים . המשפחה כיום היא דמוקרטית יותר . אולם במקביל נדרשת מהורים אחריות שלא נדרשה בעבר , כשהסביבה הממשית הייתה בטוחה יותר . ואילו כיום העולם הצרכני והסביבה הויראלית פלשו לחיי הפרט , והם מציגים אפשרויות וסכנות שעדיין לא מובנות דיין . המרחב המשפחתי החופשי המשותף מאפשר ביטוי עצמי להורה ולילד והתוויה להתנהלות הורית , אך הוא מוליד גם תופעות בעלות אופי של התערבבות מוגזמת , אובדן גבולות וחוסר אונים אצל שני הצדדים . הורים כיום מדגישים את הרגשת העצמיות של הילד ( ' אני מחליט עלי ' ) ושואלים אותו לדעתו , אך בד בבד הם מעצבים אותו למן ההתחלה לפי ציפיותיהם ועל פי תווי תקן בכל תחומי החיים . עבור שני הצדדים המרחב החופשי חשוף ללחצים סביבתיים ושיווקיים , המולידים לחץ להורות כסוג של צרכנות ולפתרונות ' מודבקים ' ; החופש הופך בקלות לסוג של צייתנות נורמטיבית ומתן שירותים , או להתייצבות לעומתית , בעוד שנדרש שיקול דעת אישי . הילדות וההורות הפעילה נמשכות בפועל שנים רבות במרחב , שכפי שנאמר , הוא גם פתוח יותר – יש בו יותר חירות ביחסים ובהתערבבות ההדדית , וגם מצטמצם – יש יותר סכנות , ויש בו פחות זמן למכלול העיסוקים . בתוך הבלבול הזה יכולה התענגות להפוך למאולצת ומאנית , בשירותה של תביעה נורמטיבית מדומיינת ל ' כיף' ( ' נכון שהיה כיף ?! ' ) , ומול האימה אם הוא איננו . ה ' ביחד ' עלול בקלות להפוך לקרבה הדדית חודרנית ומניפולטיבית , בעיקר אם ההורה חסר מודל לאינטימיות מילדותו שלו . ההורה של זמננו נדרש לספק הגנה נאותה וזמינה לגוף ולנפש של הילד והמתבגר שלו במציאות של נגישות טכנולוגית , של שיח בין דורי דמוקרטי ושל ריבוי האפשרויות והסכנות הסביבתיות שניצבות כיום בפני הילדים ואי הבהירות שלהן , כאשר תחושת הביטחון של ההורה לגבי סמכותו ואחריותו התערערה . הוא עלול להפוך לחברי מרצה או להתנתק , לאמץ פיתרונות שרירותיים מחמת תחושת חוסר האונים שלו , כאשר הוא אינו יודע , למשל , כיצד יגן על בתו הצעירה המצלמת עצמה בעירום באינסטגרם או כיצד יגן על בנו או בתו שיוצאים לבלות
|
|