|
|
עמוד:11
הרשות המקומית . גם לאחר הגדלת התקצוב הנוכחית המשאבים אינם מספיקים , והרשויות המקומיות הערביות מתקשות להשלים את חלקן במימון . ( 2 ) רמת התשתיות ביישובים הערביים . תשתית פיזית לקויה , חולשה כספית וניהולית של הרשויות המקומיות , היעדר מסגרות בלתי פורמליות לטיפול בתופעה של נשירת תלמידים ממערכת החינוך הפורמלי ומיעוט פעילות של תנועות נוער ביישובים הערביים . ( 3 ) תכנים . כמעט שאין בנמצא תוכניות שנכתבו במיוחד לילדים ולבני הנוער הערבים , ולא זו בלבד אלא שמרבית התוכניות הקיימות מתורגמות מעברית בלי שתיעשה בהן התאמה תרבותית לצעיר הערבי . ( 4 ) הון אנושי . מחסור בכוח אדם מקצועי , מעורבות הורים נמוכה ופער דיגיטלי גדול בין האוכלוסייה היהודית והאוכלוסייה הערבית . ( 5 ) חסמים חברתיים ותרבותיים מיוחדים לחברה הערבית . הדומיננטיות של התרבות הערבית המסורתית וחוסר הקשר בין ההורים למערכת החינוך הבלתי פורמלי פוגמים באפשרות שהפעילויות בתחום החינוך הבלתי פורמלי יעבדו כראוי . על סמך עבודת שטח שכללה ראיונות עם בעלי תפקידים והתייעצויות עם מומחים גיבשנו המלצות אסטרטגיות והמלצות ליעדים קונקרטיים , הן ברמת הממשלה והן ברמת הרשויות המקומיות . ביסוד ההמלצות שלנו עומדות שלוש הנחות : ( 1 ) הממד התרבותי הוא רכיב חיוני בפיתוח תוכניות בתחום החינוך הבלתי פורמלי ; ( 2 ) האוכלוסייה הערבית בישראל היא חברה הטרוגנית , ולכן אין פתרון אחיד לכל חלקיה . יש לתת את הדעת לשונות הפנימית בתוכה ; ( 3 ) גיבוש התוכניות צריך להיעשות בדרך של דיאלוג עם אוכלוסיית היעד ( כלומר , האוכלוסייה הערבית בישראל ) וכיבוד נקודת המבט שלה , שהיא שונה בדרך כלל מזו של המדינה .
|
|