|
|
עמוד:
חלקו של המודיעין בחילוץ השגריר נכתב בתגובה ל ” כך חולץ שגריר ישראל במצרים , מאזור ההתנקשות של סאדאת ” , גיליון 80 תגובות חיים קניג | בכיר לשעבר בשב "כ על רקע שפע הטוב בגיליון מס ’ 80 של מבט מל ” מ , בלטה כתבה חריגה שכותרתה “ כך חולץ שגריר ישראל במצרים מאזור ההתנקשות של סאדאת ” . הכתבה חריגה בכך שהיא היחידה בחוברת שאינה עוסקת בתחום המודיעין . היא עוסקת בפעולת אבטחה , שבמבחן התוצאה הייתה מוצלחת ביותר . עובדה : שגרירנו בקהיר חולץ ללא פגע , ועל כך ללא ספק מגיע ציון לשבח לצוות האבטחה . אך מה לגבי חלקו של המודיעין בפרשה ? על כך אין אף מילה , וחבל , שהרי היה ( או לא ) מודיעין ברקע , ומבט מל ” מ הוא בהחלט האכסניה הראויה לדון בנושא ולהפיק לקחים . המודיעין המצרי נכשל בכיסוי האחים המוסלמים ו ” יוצאי חלציהם” - ארגוני ג ’ יהאד ובהם הג ’ יהאד האסלאמי המצרי , שביצע את ההתקפה שבה נהרג נשיא מצרים . זה לא היה “ פיגוע יחידים ” וזו לא היתה התארגנות ספונטנית של הסגן איסטאנבולי וחבריו למצעד . ההתקפה הייתה פרי משנתם של סייד קוטב , שהיה ממנהגי האחים המוסלמים , ושל סלאם פרג ' , שהקים את הארגון . שניהם פעלו בגלוי והטיפו למאבק אלים לסילוק השלטון . הרבה לפני דעא " ש , הם הטיפו בגלוי להחליף את נשיא מצרים באישיות דתית ולהקים ח ' ליפות אסלאמית במקום הרפובליקה . כישלון מודיעיני שתוצאותיו נוראות . ומה לגבי המודיעין הישראלי , על זרועותיו השונות ? כאן ישנן מספר אפשרויות : לא עקבנו אחר התפתחות האחים המוסלמים במצרים וההתארגנויות שצמחו ממנו ; עקבנו , אך לא היה עיבוד וניתוח שכלל צפי להתרחשות כזו ; או שעקבנו וניתחנו , אך המידע לא הועבר כמודיעין לקראת מבצע לאגף האבטחה בשירות . איזו אפשרות נכונה ? מהי האפשרות הגרועה יותר , לכאורה ? על כך ועל שלל ההיבטים המודיעיניים במקרים של רצח מנהיגים , אפשר לקיים דיון , באכסניה הראויה - המל ” מ . האיש שצעק זאב - והזאב הופיע נכתב בתגובה לכתבתו של קובי סגל , “ לעמוד מול קוצר הראות של הקברניט ” , גיליון 80 תגובות פרדי עיני | גמלאי של " המוסד" דברי ההערכה לאלברט סודאי בגיליון פברואר 2018 של מבט מל " מ - הן מצד העורך הראשי רון כתרי והן בכתבתו של קובי סגל - הם מחווה הולמת ל " לוחם " . בימים שלפני מלחמת יום כיפור עשה סודאי כמיטב יכולתו , חסרת הסיכוי , לשכנע את מקבלי ההחלטות באגף המודיעין בצה " ל שאליו השתייך , כי מלחמה בשער . לא זו בלבד שראשי אמן דאז לא שעו לעצותיו של סודאי וזלזלו באזהרותיו טרם תחילת הקרבות במלחמה הארורה ההיא . הם גם התעלמו מקיומו בגמר הלחימה , והוא נאלץ לנטוש את כור מחצבתו ולמצוא את דרכו בחיק גורם מחקרי אחר . העלבונות וכינויי הגנאי שספג מעמיתיו - ערבוש , פניקיסט - גרמו לו לדאבון לב עמוק . הכאב ליווה אותו לאורך חייו והשפיע על התנהלותו , על בריאותו ועל מהלך חייו למשך שנים רבות . הוא שב ונתקף ביעות וחרדה בכל פעם שעלתה על סדר היום הציבורי המלחמה ההיא . כאבו האישי טפח שוב ושוב כשהוא שחזר כיצד הדחיקו אותו מהדיונים מפני היותו , לטענתם , אלארמיסט , מי שמקים קול צעקה לשווא . ראשי המערכת , החל בראש אמ " ן אלי זעירא , דרך ראש המחקר אריה שלו וגומר בראש הזירה , כתבו ספרים שנועדו לתרץ את מחדליהם . במקביל הם לא הפגינו גדלות רוח ויושר אינטלקטואלי ומוסרי ולא מצאו לנכון לפנות אל סודאי במעט מילות חרטה ובבקשת סליחה על הפגיעה בו ובכלל אזרחי המדינה , ובסופו של דבר גם בעצמם . לא שהוא ביקש זאת . אני מוצא חובה בנסיבות עצובות אלה שלאחר מותו , לספר כי עם עליית דאע " ש לפני מספר שנים , כשהעולם ראה באיום הזה עוד תופעה שניתן ללחום בה בדרכים המקובלות , העריך סודאי שזוהי תנועה רעיונית ; בהיותה כזו , גרס , ההתמודדות עמה מחייבת חריגה מדרכי הפעולה הנהוגות מול תנועות קיצוניות אחרות , דוגמת אל - קאעידה . כמובן שגם בכך הוא צדק .
|
|