|
|
עמוד:
במתן שירותי חינוך ותרבות בשפה הערבית , בהזניחם את הנושא הצבאי . הגיוס ליחידה נוהל בידי נכבדי העדה , ראשי המשפחות החשובות והמנהיגים הרוחניים שרצו להוכיח נאמנות למדינת ישראל . הם לא שלחו לגיוס את בניהם , שלרוב היו משכילים , אלא את בני משפחות העניים הנתונות להשפעתם . מסיבה זו היו רוב המגויסים בני פלאחים חסרי השכלה , שבאו מהשכבות הנמוכות ביותר . סולם הגילאים שלהם נע בין 50 - ל 17 שנה . המתנדבים שבאו מעבר לגבולות - מהר הדרוזים , מלבנון ומ ”צבא ההצלה ” - נעדרו הכרה לאומית , והתגייסו מסיבות אישיות . רובם נדדו בארצות שונות והיו בעלי ניסיון חיים רב לעומת המגויסים בני בארץ . על רקע זה נוצרו סכסוכים בין החיילים הדרוזים הארצישראלים לבין הזרים . חלה ירידה במורל , האימון הצבאי היה גרוע ואת עיקר זמנה הקדישה הפלוגה לאימון בתרגילי סדר , לסידורי מחנה ולמריבות פנימיות . קרבתו של מחנה הפלוגה לכפרים הדרוזיים גרמה להגברת ההשפעה של נכבדי העדה על החיילים ועל הפיקוד היהודי . הנכבדים הרבו לבקר במחנה נשר , התערבו בפעילות בנסותם להשפיע על קידום חיילים בסולם הדרגות , מתן חופשות למקורבים וכיוצא באלה , ובכך הביאו להפרת הסדר בפלוגה . לא פעם עסקו ראשי העדה בתיווך ובהשכנת שלום בין החיילים לבין עצמם או בינם לבין מפקדיהם . מעורבותם של נכבדי העדה בנעשה הפך את הפלוגה למכשיר פוליטי - הן בידי הדרוזים כלפי מדינת ישראל , והן בידי ישראל כלפי הדרוזים . ישראל ראתה בפלוגה מנוף לקירוב הדרוזים בישראל ובארצות ערב אל האינטרסים המדיניים שלה . בהיותה יחידה פוליטית בעיני המטכ ” ל , הפלוגה לא קיבלה את הציוד המתאים לאימונים ולפעולות מבצעיות . בסוף אוקטובר 1948 פתח צה ” ל במבצע “ חירם ” , שבו נכבשו בתוך 60 שעות הגליל ההררי המרכזי ו 11 - כפרים בדרום לבנון . אף שהכפר הדרוזי יאנוח לא היה יעד עיקרי במבצע , הוחלט , מסיבות פוליטיות ומשיקולי יוקרה , שאת ההתקפה עליו תבצע יחידת המיעוטים החדשה של צה ” ל - מבחן ראשון שלה בקרב פעיל . המשימה הוטלה על הפלוגה הדרוזית שסופחה לחטיבה . 9 המודיעין הצבאי , המחלקה המדינית של משרד החוץ , משרד המיעוטים ומפקדת החטיבה פעלו באמצעות סוכנים דרוזים , כדי להבטיח כניעה שקטה של הכפר , אך נכשלו במשימתם . התוצאה הייתה אי - הבנה טרגית . ב 28 - באוקטובר פתחו מגני הכפר באש על הכוח הדרוזי המתקדם . המתקיפים , שציפו לכניעת הכפר ללא קרב , נתפסו בלתי מוכנים . 14 חיילי צה ” ל 11 - דרוזים ו 3 - יהודים - נהרגו . רוב ההרוגים הדרוזים היו מבני הכרמל . בני משפחותיהם טענו בכעס שהאירוע יכול היה להימנע , ודרשו חקירה של שרשרת המהלכים שהובילה לקרב . לפרשת יאנוח הייתה גם משמעות פוליטית , במאבק הכוחות הפנימי בקרב הדרוזים . היא גרמה לנזק ביחסים בין בני הכפרים והמשפחות המנהיגות , וכן בין הדרוזים והרשויות הישראליות . אף ששבועות ספורים אחרי הקרב נערכה סולחה בין הכפרים בגליל ובכרמל , המתיחות לא פגה . חמולת אבו רכן , שאיבדה אחדים מבניה בקרב זה , דרשה לפתוח בחקירה בטענה כי המדובר בקשירת קשר להרוג חיילים דרוזים . כמו כן טענה , שנכבדים דרוזים כשלו בתיאום הקרב עם הדרוזים ביאנוח , אך השלטונות הישראליים נמנעים מבדיקתם . בטענה זו היה יותר מרמז לחשד ביחס לחלקו של שיח ’ ג ’ בר מעדי בפרשה , שכמתווך בין היהודים לבין הדרוזים ביאנוח הציע את תיאום הקרב המדומה שבסופו “ יכבוש ” צה ” ל את הכפר . נראה כי ההאשמה כלפיו צריכה להיבחן בהקשר למאבק על השליטה בעדה הדרוזית . בנובמבר 1948 ביקש דוד בן - גוריון מאבנר אלימלך , מפקד הממשל הצבאי , לברר עם ראש אגף המבצעים במטכ ” ל , אלוף יגאל ידין , את האפשרות להפוך את היחידה הדרוזית לז ’ נדרמריה - כעין משמר גבול . הרעיון קרם עור וגידים ועל היחידה הדרוזית הוטלה שמירת הגבולות . זאת חרף התנגדותו של המושל הצבאי בגליל , עמנואל מור , שטען כי אין להעלות על הדעת הפקדת משימה כה רגישה בידי יחידת מיעוטים . היחידה התפצלה לשני בסיסים : הבסיס הצפוני הוקם בעפולה בחורף 1949 - 1948 וכמפקדו נקבע דב ירמיה - דובר ערבית רהוטה , ששירת עד אז כמג ” ד בחטיבת אלכסנדרוני . משימות היחידה הסתכמו בסיוע למושלים הצבאיים בגליל ובמלחמה במבריחים ובמסתננים לאורך גבולה הצפוני של המדינה . הבסיס הדרומי הוקם במשמר הנגב וכמפקדו נקבע חיים לבקוב , ששימש עד אז כמפקד היחידה הצ ’ רקסית . משימות היחידה היו טיהור מרחב הנגב מיסודות ערביים עוינים שנותרו בו לאחר גירוש הצבא המצרי , לרבות סילוק שבטים בדווים , שבמהלך המלחמה חדרו לאזור הנגב הצפוני . גם על אנשי הבסיס הדרומי הוטלה המלחמה במבריחים ובמסתננים לאורך גבולות הארץ בדרום . בסוף מלחמת העצמאות מנתה יחידת המיעוטים כ 850 - איש : 400 דרוזים ( מתוכם 80 מסוריהומלבנון ) , 200 בדווים , 100 צ ’ רקסים ו 150 - יהודים . הקצינים ורוב הטכנאים ובעלי המקצוע היו יהודים . תוך זמן קצר היוו הדרוזים רוב מוחלט ביחידה , משום שבאותה עת הקים אלוף דוד שאלתיאל את ‘ חיל הספר ’ - גלגולו הראשון של משמר הגבול . הוא דרש וקיבל את הסוסים והפרשים הצ ’ רקסים , שהועברו מאוחר יותר למשטרת ישראל . ביחידת המיעוטים נותרו אפוא מעט חיילים צ ’ רקסים . גם פלוגת הבדווים הידלדלה , בעיקר לאחר קטטת דמים עם החיילים הדרוזים , שראו בבדווים נטע זר . זו החלה בחילופי קללות , עברה למהלומות ויידויי אבנים והסתיימה בחילופי אש מנשק חם . בדווים רבים עזבו את היחידה וחזרו לבתיהם . הערות למאמר ראו בגיליון האינטרנטי דב ירמיה , מפקד הבסיס הצפוני של יחידת המיעוטים . בסוף מלחמת העצמאות מנתה יחידת המיעוטים כ 850 - איש : 400 דרוזים ( מתוכם 80 מסוריה ומלבנון ) , 200 בדווים , 100 צ ’ רקסים ו - 150 יהודים
|
|