האזהרה שלא עזרה

עמוד:

רופא המוצב ד " ר דן פלג , שהעביר התרעות דומות , סיכם בספרו : " לא היה צורך בתצלומי אוויר , הכול היה על כף היד " . והוסיף רפי אלרן , מפקד המעוז : " כשעליתי לתצפית ראיתי מחזות שלעולם לא אשכח . צבא גדול ועצום ממתין בשקט מולנו" שמואל גונן ( גורודיש ) בכבודו ובעצמו . איש מפמלייתו לא טרח לעלות בסולם אל מגדל התצפית ולראות הכול במו עיניו . במקום זאת , נשלח שלושה ימים לאחר מכן אבי וייס , קצין מודיעין זוטר שהופקד על איסוף מודיעין השטח באוגדת סיני . וייס הגיע למוצב עם נהגו ושני מש ” קי מודיעין , ופטר מיד את אנשי המעוז מחובת התצפית . הוא עלה וישב כמעט 20 שעות רצופות על המגדל , רושם את שרואות עיניו : “ המצרים הכינו במשך שנים שורה של משטחי ירידה למים . כל משטח גודר והוקף במוקשים . פתאום הם הסירו את הגדרות והוציאו את המוקשים מהאדמה . זה היה צעד חריג מאוד . תשומת לב מיוחדת עוררו חגורות ההצלה של החיילים המצרים בצבע כתום בוהק , ופתאום בוקר אחד אני רואה שבלילה הניח מישהו חבילה ענקית של חגורות כאלה , ליד כל משטח ירידה למים . ישבתי שם 20 שעות על המגדל מול המצרים ורשמתי כמו מטורף , הייתי חדור תחושה להציל את מדינת ישראל מההתקפה הממשמשת ובאה . סימנתי V ליד כל הסימנים המעידים על מלחמה ” . סרן יאיר ורדי , קצין המודיעין של חטיבה 14 שפעלה בשטח , זיהה אמצעי צליחה וכלי נשק משוכללים שמעולם לא נראו באזור , דוגמת מעבורת מתנייעת מסוג ג ’ י . אס . פי . גם הוא דיווח . רופא המוצב ד ” ר דן פלג , שהעביר התרעות דומות , סיכם בספרו : “ לא היה צורך בתצלומי אוויר , הכול היה על כף היד ” . והוסיף רפי אלרן , מפקד המעוז : “ כשעליתי לתצפית ראיתי מחזות שלעולם לא אשכח . צבא גדול ועצום ממתין בשקט מולנו ” . הצנחן אורי אהרנפלד , שהוצב בערב יום הכיפורים במוצב ה ” מזח ” , כ 40 - ק ” מ מדרום ל ” מפצח ” , שמע היטב בלילה מכיוון פורט תאופיק את מאות המנועים של כלי הרכב הכבדים העמלים לתפוס עמדות מול המוצב שלו . גם כאן הדיווח לא סייע . היחיד שדיווח מהדרג הממונה הוא קצין המערך , סג ” ם בנימין סימן טוב . בדו " חות שחיבר במח ' המודיעין הפיקודית ( כבר מ 1 - באוקטובר ) , הוא העריך כי יש סימנים מעידים למלחמה . גם עליו איימו הממונים , ובראשם קצין המודיעין הפיקודי דוד גדליה , כי אם לא יחדל - יישפט . המלחמה “ מצילה ” הן את סימן טוב והן את חנוך ממשפט צבאי . המחיר היה נפילת מעוז " מפצח " עם כל שאר מעוזי קו ברלב ( למעט “ בודפשט ” ) , הרג ששה ממגניו ושבי טראומתי לכל השאר . אבי וייס ירד מהמגדל בדיוק כשהתפוצץ הפגז המצרי הראשון , שהרס אותו . המידע המודיעיני שהפיק לא דווח לאיש . כמו חבריו ל ” מפצח ” , וייס בילה כחודשיים בשבי המצרי . עם שובו , המשיך בשירותו הצבאי ומילא את תפקיד קצין המודיעין של סיירת מטכ ” ל . שם יסגור מעגל שלוש שנים לאחר מכן , כשיצליח להעביר מודיעין קריטי ברגע האחרון – והפעם זה ינוצל היטב . בצהרי ה 3 - ביולי 1976 הושיט וייס ללוחמים בבטן מטוסי ההרקולס , שכבר הפעילו את המנועים , מעטפה . בתוכה - תצלומי אוויר של שדה התעופה באנטבה , שאליו אמורים הם להמריא בתוך דקות . המודיעין הזה , אף שהגיע ברגע האחרון , היה אחד הרכיבים שהביאו לניצחון ולהצלחת המבצע . יוני נתניהו השתמש בתצלומים אלה רבות בתדריך האחרון שהעביר ללוחמיו . שתי ידיעות סותרות אחד האסונות הכבדים של צה ” ל , הקרב בקרבת סולטאן יעקב , עשוי היה להימנע לו היה נלקח בחשבון מודיעין שכזה . בבוקר ה 10 - ביוני , 1982 יומה הרביעי של מלחמת לבנון , כינס מפקד החזית המזרחית , האלוף אביגדור ( יאנוש ) בן גל , ישיבה במטה האוגדה . הוא הורה לסגנו , האלוף אהוד ברק , להעביר חטיבה לכיוון משולש הדרכים בבקעת הלבנון , בקרבת הכפר סולטאן יעקוב , בסמוך לדרך שכונתה “ ציר הפיתולים ” , בואכה כביש ביירות - דמשק . הוראה זו הסתמכה על הערכת מודיעין שגויה , שלפיה פרשו הסורים את עיקר כוחותיהם מצפון לאותה נקודה , בסדרי כוחות קטנים בהרבה . כדי להשתלט על הנקודה נשלח גדוד שריון , 362 בפיקוד סא ”ל עירא עפרון , שחבר לאוגדת המילואים . 880 אגף המודיעין סיפק לעפרון ואנשיו ידיעות שהיו בחלקן סותרות באשר למתרחש . לפי ידיעה אחת באזור מחופרים שני גדודים סורים , ולפי אחרת - הסורים כבר נמלטו בבהלה . בהסתמך על הראשונה , ניתנה לגדוד פקודה להתקדם במהירות לאורך הציר . עפרון הורה לקציניו על מפה היכן נמצא הצומת שהגדוד צריך לכבוש ; הוא טען שהשטח נקי וכי אין לירות שמאלה מהציר מאחר ושם מצויים כוחותינו , וחבל גם לירות על טנקים סוריים כי קרוב לוודאי שיהוו שלל טוב . ספק אם עפרון היה מודע לכך ששעות ספורות קודם לתדרוך הגיע לידי יוסי גרוס , מאנשי המודיעיןבנגמ ” שהקמ ” ן החטיבתי , מידעקריטיהפוך לחלוטין . גרוס הוזעק למקור מודיעיני שהגיע בבהילות אל הכוח הישראלי החונה ; זה הזהיר מפני מארב של קומנדו סורי מצויד בטילי נ ” ט , הממתין מעל הרכס בין הכפרים עייתא אל פוחאר וחמרא . גרוס ביקש מהמקור להראות לו היכן ממוקם המארב . מנקודת תצפית גבוהה ניתן היה לראות בבירור את עמדות הקומנדו ואת חטיבת השריון הסורית . גרוס מיהר לדווח לקמ ” ן החטיבה שהעביר דיווח - אך לחרדתו גילה כי הטור מתכונן לצאת לדרכו בלילה אל “ ציר הפיתולים ” , ואל מלכודת המוות שטמנו הסורים . הוא ניסה ללא הצלחה להפנות את תשומת לבם של קצינים בחטיבה לסיכון , ונמסר לו כי לאור האזהרה בוטלה הפקודה . בשעת לילה מאוחרת שמע גרוס שהמנועים הותנעו ושהגדוד יוצא לדרכו . הוא רץ מבוהל לאחד ממפקדי החטיבה וצעק לעבר חבורת הקצינים שיורו לעצור מיד את הכוח . התשובה שקיבל : “ שכחת שזו האוגדה של יאנוש , מי יכול עלינו ? ” . הכוח המשיך בדרכו . “ משולש הדרכים ” שאליו נשלח הגדוד היה חלקו הדרומי של מתחם סורי מבוצר , שעליו שלט כוח קומנדו גדול , מתוגבר בשריון . בין הכפרים עייתא אל פוחאר וחמרא התחפרה חטיבה 58 הסורית . הכוח הישראלי נקלע למארב , ספג הרוגים ופצועים וגם ששה נעדרים , שמהם חזרו מהשבי הסורי ומארגונו של ג ’ יבריל שניים בלבד , וגופה . שלושת האחרים נותרו נעדרים עד עצם היום הזה . תיק החיפוש אחריהם , המכונה “ רכס הרים ” , נותר פתוח . גרוס משוכנע עד עצם היום הזה , כי לו התקבלה האזהרה שהעביר , הכול יכול היה להיות שונה . העליונות הישראלית המוחלטת באש הייתה יכולה לנטרל את המטרות שעליהן הצביע המקור שלו , כפי שעשתה מספר שעות מאוחר יותר בכדי לחלץ את הכח . המקרה של סולטאן יעקב - בדומה לאזהרתו של יצחק נבון 34 שנים קודם לכן , וזו של הסוכן הבריטי השתוי בכפר עמאוס - הם פרטים המלמדים על הכלל . אזהרה הניתנת ברגע האחרון היא כמעט תמיד מאוחרת מדי , ואין היא מסוגלת לעצור את האסון הצבאי בהיעדר מידע מוקדם או סתם בגלל זלזול באויב . הערות למאמר ראו בגיליון האינטרנטי

המרכז למורשת המודיעין (מ.ל.מ) ע"ר


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר