מבוא

עמוד:י

ואפילו עירוב מין במינו , כי דווקא במקום שהדברים דומים למדיי על פני השטח , צריך עיון מעמיק כדי להפריד ביניהם ולהעמיד כל אחד על מקומו הנכון , כמאמר הפתגם הלטיני , " אם שניים עושים אותו דבר אין זה היינו הך " . ואין צריך לומר שטנא מבקר את החוקרים שעסקו לפניו ( לפני 1955 ) במושגי התחביר של ריב " ג . עיקרו של החיבור הוא הדיון בענייני התחביר של ר ' יונה אבן ג ' נאח , אך במקומות רבים העיר טנא על תולדות המחשבה הדקדוקית העברית ועל תולדות המינוח הדקדוקי העברי , כגון הדיון בתולדות המושג תמורה ( בדל ) בחכמת הלשון העברית לפני ריב " ג ( 77 § ) וכגון המונח מתעבר שמהערה צדדית למד טנא שמשה אבן ג 'יקטילה הוא שטבע אותו בשלהי המאה האחת עשרה ( . ( 45 § לשיטת העריכה החיבור נמסר כמעט כלשונו המקורית , להוציא תיקוני עריכה קלים ועדכונים . השינוי המשמעותי הוא מיקום המובאות והמונחים הערביים מכתאב אלתנקיח בהרצאתו של טנא . טנא הביא , דרך שיטה , את דברי ריב " ג כלשונם בערבית , וסמוך לאחריהם — את הנוסח העברי של אבן תיבון , באותה רמה של הבלטה וציטוט . בצורה זו , הקורא נדרש לקרוא בגוף ההרצאה העברית גם את הציטוט הערבי וגם את תרגומו התיבוני על כל צעד ושעל . במקומות רבים חשתי כי שטף הקריאה מתעכב עקב תצורה זו , ומי שאינו שולט בערבית בכלל ובמינוח הדקדוקי מימי הביניים בפרט , עלול להירתע מסגנון ההרצאה . לכן שיניתי במעט את התצורה בכל מקום שאפשר . מאחר שעיקרה של ההרצאה בעברית מודרנית — אף שטנא דבק הרבה במינוח הדקדוקי התיבוני ואפילו בסגנונו — העדפתי במקומות רבים לשנות את הסדר ולהציג תחילה את התרגום העברי של המובאות או המונחים , ורק לאחריו את המקור הערבי . נכון שלשונו ומונחיו של ר ' יהודה אבן תיבון אינם נוחים לקורא בן ימינו שאינו רגיל בסגנון התיבוני , אבל זה עדיף על שזירה אין סופית של משפטים , ביטויים או מונחים ערביים בגוף ההרצאה העברית . אף יצרתי הייררכייה , והבאתי את הערבית בתוך סוגריים ובאות דקה , כך שמי שרוצה יוכל לדלג על הערבית הנתונה בסוגריים ( ערבית המשולבת בגוף העברית היא כמובן חלק אורגני מהרצאת הדברים ואין לדלג עליה ) . כן ביטלתי את סימני הציטוט וההדגשה בתוך הסוגריים , כי הסוגריים מייתרים סימנים אלו . דרך משל , את המשפט " אבל אלאצ ' אפה פי אללפט ' = הסמיכה במבטא ( = 3 , 205 רכד , 12 ) ' ט ' אהרה ' = ' נראית ' ( = 1 , 378 שצא , , ( 25 לרוב , היינו יש לה סימן צורני מיוחד " וכו ' , שהופיע כצורתו זו בסעיף , 65 הסבתי לצורה נוחה יותר כך : " אבל ; Si duo faciunt idem , non est idem . 3 ראה ג ' אלקושי , אוצר פתגמים וניבים לאטיניים , ירושלים תשמ " ב , פתגם . 579 . 4 ראה למשל ביקורתו על וילנסקי , בסעיף 64 להלן .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא