|
|
עמוד:ז
עם הספר מאז סוף המאה התשע עשרה וביתר תוקף מראשית המאה העשרים מחקר לשון המקרא אינו מתמקד עוד במסורת טבריה לבדה . ידיעותינו במסורת הנתונה בניקוד הבבלי נתרחבו ונתבססו במיוחד לאחר ספרו המונומנטלי של ישראל ייבין " מסורת העברית המשתקפת בניקוד הבבלי " . גם המסורת המשתקפת בניקוד הארץ ישראלי זכתה לבירורים חשובים . מוסיף על אלה בזכות מפעליו של פרופסור זאב בן חיים תוארה משלם מסורת העברית של השומרונים . מחקרים רבים לא הסתפקו בעיסוק בכל אחת מהמסורות הנזכרות לבדה , אלא הציעו עיונים משווים , שהעמידו על המשותף ועל המבדיל בין מסורת טבריה לבין כל אחת מהמסורות האלה . כאן וכאן אף הוצעו בירורים דיאכרוניים , שהראו באיזו סוגיה או באיזה פרט קודמת מסורת אחת לאחרת . ענף חשוב בעיון בדקדוק לשון המקרא משתקף בתעתיקים של מילים עבריות ביוונית ובלטינית . פעמים שהדבר ניבט מתעתיק של מילה או של מילים אחדות בטקסטים הכתובים ביוונית או בלטינית או מכתובות מארץ ישראל וחוצה לה . מקום מיוחד תופסים תעתיקי מאות המילים במשושה של אוריגנס . לא מעט חוקרים עסקו בהם לרבות ראשי המדברים במחקר הלשון העברית בארץ . ד " ר אלכסיי אליהו יודיצקי , חוקר חשוב במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית , פותח מחדש את העיסוק בתעתיקי אוריגנס . חיבורו מבוסס על עיון מחודש ומדוקדק בכתב היד שגילה ג ' ובני מרקאטי ונמצא בספרייה האמברוזיאנית במילאנו ועל ניתוח מלא של כל הנתונים הכלולים בו . יודיצקי העמיד דקדוק מלא של התעתיקים . לאחר מבוא מפורט באים תיאור תורת ההגה ותורת הצורות לסעיפיהם ולסעיפי סעיפיהם . המחבר השכיל לצרף לספרו נספח , ובו מוצעות כל המילים העבריות לצד תעתיקיהן . אין ספק שמדובר בהישג מדעי של חוקר חשוב , הנמנה עם טובי חוקריה של העברית המקראית למסורותיה ויד לו גם בתחומים אחרים , ובכלל זה פרסום מושכל של קטעי מגילות מקומראן וחקר לשונן . בשם האקדמיה ללשון שלוחה ברכתי לד " ר יודיצקי עם השלמת מפעלו ועם צאתו לאור . בט " ו בשבט תשע " ז משה בר אשר
|
|