|
|
עמוד:יג
שגורים בתודעתם של בעלי המסורה . מתברר כאן לראשונה שגם תפיסת השורש המינימלי , כפי שנודעה בכתביהם של חכמי ימי הביניים כמנחם בן סרוק ודוד בן אברהם אלפאסי וחבריהם , הייתה מקובלת גם על קדמוני המסרנים , והדברים עולים מרשימות המסורה . המסורה , שבדרך כלל נוקטת גישה מבנית מכנית אל צורות הלשון , יש בה לעתים גם גישות המבחינות הבחנות סמנטיות , וכך ניתנת בה הדעת יותר ויותר על המשמעות והתוכן של הערות המסורה - דברים שבאו לידי ביטוי בפרק החמישי . בפרק השישי נבחן טיפוס קדום של רשימות מסורה העוסקות בהבחנה שיטתית של משמעות , רשימות המקבצות זוגות מילים שוות בצורתן אך שונות במשמען ( הומונימים ) - רשימות " ב בתרי לישני " . טיפוס זה מצא את דרכו אל ספר "אכלה ואכלה " ( או " א ) ברשימה מסודרת בסדר אלף בית . בחינת ההסתעפויות של הרשימה הזאת ( שכינינו אותה " רשימת הא " ב " או " רשימת או " א " ) העלתה את הגרסה הקדומה וכנראה המקורית שלה . נראה שרשימה כזאת מחזיקה את השלד הקדום ביותר של חומר שממנו יכלה להתפתח עשייה מילונית מסודרת . לרשימה זו היו חיים עצמאיים , ומשנחתמה בתקופה קדומה ביותר , כנראה במאה התשיעית , עמדו בעלי המסורה והוסיפו פריטים שלא נשתלבו ברשימה הקדומה , אלא שימשו יסוד לרשימה חדשה ( " הרשימה החדשה " ) . רשימה זו הלכה וגדלה והתפתחה , וכל דור הוסיף עליה עד שגדלה ותפחה והיא נתונה לפנינו רבדים רבדים , כל רובד גדול מקודמו . עקבותיו הכרונולוגיים של הרובד האחרון מגיעים עד למאה הי " ד למניינם . על כך בפרק השביעי . בשלושת הפרקים הבאים ( 10 - 8 ) אנו מבררים את הקשרים שבין הנוסחים השונים של הרשימה החדשה . ששת מקורותיה של רשימה זו מתפלגים בעצם לשלושה שלבים בהתפתחותה . באחד השלבים , האמצעי שבהם , נתן _בן אשר דעתו על הרשימה ומסתבר שערכה ואולי גם הוסיף עליה , ומאז נקרא שמו עליה . גם הזיקה בין שתי הרשימות הגדולות , רשימת הא " ב והרשימה החדשה , זוכה לבירור נרחב הן אשר לפרטים הנראים סותרים הן אשר ליחסי זמניהן של הרשימות . וכן אנו בוחנים את ניגודי הצורה בקרב זוגות הפריטים בשתי הרשימות ומנסים להגדיר את טיפוסי הניגודים בהגייה , בכתיב ובהטעמה . הפרק האחד עשר בוחן את סוגי הדו משמעות במבנה הבלשני הסמנטי של התיבות בשתי הרשימות , הן על פי תפיסות הקדמונים הן על פי תפיסות מודרניות . והפרק שלאחריו מברר את הקשר בין שתי הרשימות הגדולות ובין התפרסות פריטיהן במסורה הגיליונית של כתבי היד הקדומים של המקרא , מה שנמצא בהם ומה שאיננו נמצא בהם אלא במקורות מאוחרים . בפרק השלושה עשר מתפרסמים לראשונה שני קטעי גניזה , שבהם רשימות מילוניות היוצאות מסוגת " ב בתרי לישני " של המסורה ומפליגות מעבר לה אל מה שמתקרב למילון , לפחות מילון הומונימים . השני שבקטעים אלה , שהוא מאוחר
|
|