|
|
עמוד:13
לאינדוקטרינציה , " שואף לעודד ולטפח את יכולתו העצמית של החניך לשקול ולהכריע בין חלופות " ( עמ׳ . ( 365 עד כאן נראה כי לם ולביא תמימי דעים ברתיעתם מחינוך אינדוקטריני . עם זאת , נראה שלביא מציג עמדה מורכבת יותר . הוא טוען שלמרות הניגוד בין חינוך לאינדוקטרינציה , בפועל אין כל אפשרות להפרדה מוחלטת ביניהם . בכל חינוך מעצם הגדרתו יש אינדוקטרינציה , בין שהיא מודעת ומכוונת ובין שלאו . מכאן שיש להכריע בין שתי גישות בלבד : בין גישה ששוללת כל יומרה לחינוך מוסרי ופוליטי לבין גישה שבכל זאת מעודדת חינוך כזה , תוך כדי מודעות לסכנות הבלתי נמנעות של האינדוקטרינציה . תומכי הגישה השנייה יטענו , כי יש להתנער מהניטרליות ומהאובייקטיביות המדומות של מערכת החינוך ולעורר עיסוק בסוגיות פוליטיות ומוסריות . כל זאת תוך טיפוח חשיבה עצמאית וביקורתית על סמך בחינת עמדות מנוגדות ( לביא , Bruner , ; 2000 , 1978 . ( 1974 ; Counts , 1932 בדומה לגישה זו , גם אורית איכילוב ( , 2001 Ichilov , 1998 ) מבחינה בין חינוך אזרחי לאוריינות פוליטית . חינוך אזרחי או חינוך לאזרחות מקושר בדרך כלל לחינוך דמוקרטי ליברלי . הוא מתמקד בקשרים בין היחיד לבין החברה ומדגיש היבטים מבניים , מינהליים וחוקיים של המוסדות הפוליטיים , מתוך הימנעות מדיון על נושאים שנויים במחלוקת . דגם זה מקפיד להישאר בתחומי הקונצנזוס , ההרמוניה וההסכמה , ונתפס כחינוך שמרני . לעומתו אוריינות פוליטית מציבה במרכז את רעיון הדמוקרטיה המשתתפת והמעורבת . המטרה היא להעלות את רמת המעורבות של התלמידים על ידי חשיפת הממדים הפוליטיים בחיי היום - יום והעוצמה הטמונה בפרטים . איכילוב ( , 1984 2001 , 1993 ) טוענת כי החינוך לאזרחות צריך ליצור מחויבות אידאולוגית לדמוקרטיה בממדים רגשיים והכרתיים באמצעות עיסוק בהיבטים פוליטיים , וכי עליו לבוא לידי ביטוי במכלול ההוויה הבית - ספרית . עמדה זו עולה בקנה אחד עם עמדת הוגי " הפדגוגיה הביקורתית" שהתפתחה במיוחד בשנות השישים של המאה ה - , 20 ושמציעה התבוננות חברתית - כלכלית בחברה האנושית בפרשנות מרקסיסטית . גישה חינוכית זו מבקשת לשחרר את החברה מדפוסי מחשבה ומדפוסי חיים המסכנים את היחיד , מעכבים את התפתחותו המלאה ו " מטמטמים " את תודעתו . עוד
|
|