הסוגיא הראשונה, חלק א — תרעומת (עה ע"ב־עו ע"א)

עמוד:3

לאחר התיקונים הללו , נשארו לנו חמש אוקימתות לדין של תרעומת בפועלים שהטעו זה את זה ; " חזרו זה בזה " שפתחנו בה עם תיקונה שבמסקנה ; פיס ' 1 ע " פ תיקונה בפיס ' 3 ; 7 ע " פ תיקונה ב . 5 ; 4 ; 6 אוקימתא " ) 2 שכרכם עלי " ) נשארת דחויה מלהיות תרעומת , שנקבעה : " ניתיב להר . ואף שחישב בעל הגמרא מראש את ריבוי האוקימתות להיות דחויות מבחינת פרשנות המשנה , מכל מקום להלכה הן תקפות , וראוי איפוא לקבען ולשנותן לכתחילה . והוא שכותב הרי " ף : " כללא דנקטינן מהא שמעתא" וכוי . וכן בריטב " א : " וכל הני דיני דאמרי ' בשמעתין ה ל כ ת א נ י נ ה ו " ( עמ ' קסט ) . בעל גמרא זה שאיזן וחיקר בתכלית ההידור את פיתוח הסברות שבסוגיא זו , אף הידר לשבץ בה סממני לשון וסגנון שהיו קבועים לפניו כבר בדברי התלמוד שבתוך הפרק או בקירוב מקום . התירוץ " בריפקא ומלי מיא " שבפיס ' 6 בנוי , הן בלשון והן בענין , על דברי רבא להלן בחלק השלישי , עו ע " ב ( עיין חילוף גירסא 7 ובדיון שעליו ) , הרי שדברי רבא אלה כבר היו מונחים לפניו . ומתוך שאר סימני ההיכר , קרוב לומר שאף " טרחינן ועבדינן עיבידתא שפירתא " שבפיס ' , 6 סמוך על דברי סתם התלמוד להלן החלק הרביעי , עז ע " א : " אדעתא רעבדינן לך עיבידתא שפירתא " ( פעמיים ) . גם הסגנון שבפיס' 3 2 כאן , ישנו ממש להלן דף קיא ע " א : " אי דאמר להו שכרכם עלי שכרו עליו הוא , דתניא השוכר ... ( הברייתא שבכאן כולה ) לא צריכא דאמר להו שכרכם על בעל הבית " . ובכתבי היד ממ שם , קרובים . הדברים אף יותר : " אי דאמ ' שכרכם עלי מ ד י ד י ה בעי ל מ י ת ב א להו " . אף הדבור שבראש סוגייתנו , " זיל אוגר לי פועלים " , מתאים לנאמר בדברי הגמרא שם ( קיא ע " א ) : " יהודה בר מרימר אמ ' ליה לשמעיה זיל אוגר לי פועלים ואימא להו שכרכם על בעל הב "' ( כי " ה ) . ובאמת , כל הסגנון הזה שייך יותר לדין הלנת שכר הנידון שם , וכפי שאמרו : " האומר לחבירו צא שכור לי פועלים , שניהן אין עוברין משום בל תלין " וכי ( קי ע " ב ) . הרי מן הדבר הזה בלבד קרוב לומר שעומד בעל סוגייתנו אחרי זמן יהודה בר מרימר , חברו של מר בר רב אשי , אחרוני אחרונים שבאמוראי בבל ( רק שבכ " י ג 1 ליתא לשון זה כאן , ואפשר שהושמט בהשמטת הדומות , ראה הדיון בחילוף גירסא . ( 1 מלבד מקורותיו אלו של בעל הסוגיא בדברי תלמוד אחרים שבבבלי , בודאי נשען היה גם על מסורות מארץ ישראל , דומות לאלו המצויות לפנינו בירושלמי , ריש פירקין . הרי לשיטת בעל הגמרא תתקלה ( ושם : " והתעו " , " התעו " , " דאתעו " , בתי " ו ) . על האופי של סוגר ופותח _בסוגיא זו כבר עמד ל ' ג ' ייקובס בספרו . Studies in Talmudic Logic and Methodology , London 1961 , pp . 159 , 164 ועיין ספר למנצח לדוד לר " ד _פארדי , סאלוניקי תקכ " ה , כא ע " ר מן הספר , במה שבא ליישב לשונות איבעית אימא שבכאן . 7 " עיבידתא שפירתא " בבבלי , רק בשתי סוגיות אלה , ולהלן פג ע " א , סוגיית הפתיחה לפרק ז ' . והשוה הלשון בירושלמי : " מה אנא משפרה עיבידיתה " ( פ " ד ה " ז , ט סע " ר ) , ועיין מה שכתב על זה הגר " ש ליברמן , תלמודה של קיסרין , עמ ' . 1 8 כ " ה בכי " פ , וכזה בכי " מ _, ראה רק " ס עמ ' 327 אות ח . בכי " ה : " שכרו עליו הוא " , כבנדפס ועוד . ואם לא נרצה לומר שהגירסא בכתבי יד _טמ הוגהה אחר כך , הרי עלינו לומר שהנוסח בפרק ט ' שלפני בעל סוגייתנו מעין גירסת ענף _פמ הוא ! בכ " י אנטונין רק : " ולא " ( א " י כץ , גנזי תלמוד בבלי , ב , ירושלים תשל " ט , לוח רט ; עיין "לאילן היוחסץ של נוסחי בבא מציעא — פרק בחקר נוסח הבבלי " , מחקרים בספרות התלמודית , יום עיון לרגל מלאת שמונים שנה לשאול ליברמן , ח ' ט ' בסיון תשל " ח , ירושלים תשמ " ג [ להלן : " לאילן היוחסין " ] , עמ ' , 140 הע ' . ( 243 גם הברייתא של השוכר את הפועל , אף ששנויה היא בין ברייתות " השוכר " בתוספתא לפרקנו ( פ " ז ה " ז , עמ ' , ( 99 קרוב לומר שבאה לסוגייתנו מן הגמרא פרק ט ' שם , עם שאר דבורים אלה שעליה , ולא מסידור קרום כאן ( ואם לאו צריך לומר שכאן היתה סדורה מתחילה , לפני הברייתא שלהלן בחלק ג ' , ומסביבה בנו את הסוגיא , ומשכו ממקבילתה להלן פ " ט את הלשונות הנ " ל , ואינו נראה ) . ועיין תוספתא כפשוטה , עמ ' . 251 9 בנוסף על אופיה הכללי כסוגיית פתיחה . וראה ר " א ווייס , " סוגית הבבלי והירושלמי של משנת ב " מ רפ " ו " , תפארת ישראל , ספר היובל לכבוד ישראל ברודי _, לונדון תשכ " ו _, עמ ' . 142

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא