|
|
עמוד:1
הסוגיא הראשונה , חלק א — תרעומת ( עה ע " ב עו ע " א ) לאמיתו של דבר , לפנינו סוגיא אחת ארוכה , מתחילת הפרק ועד לדף עח רע " א , סוגיא שחלקיה קשורים כיום בקשרי משא ומתן רצופים . אולם חלקים אלה נבדלים זה מזה באופן ברור , ובדיוננו נדון בכל חלק בנפרד , וכסוגיא בפני עצמה . חלק ראשון זה שלפנינו משמש סוגיית פתיחה לפרק כולו , והיא חטיבה מיוחדת המצטיינת בבניה משוכללת ושקולה , ותכונה זו בולטת כאן אף יותר מבשאר סוגיות הפתיחה שבראשי הפרקים . סוגייתנו זו משמשת גם מעין פתיחה והקדמה לברייתא שלהלן בחלק השלישי ( עו ע " ב ) , ובודאי היתה ברייתא זו קבועה כאן בראש הפרק בתלמוד הקדום לפני שנאמרה סוגיית הפתיחה , אף שהמשא ומתן הנוכחי יוצר את הרושם ההפוה כאילו נשאו ונתנו בפרשנות המשנה תחילה _ואחר כך הביאו את הברייתא לשם הכרעה . נקודת המוצא של המשא ומתן בסוגיא היא פרשנות לשון המשנה ( " הטעו זה את זה ") , ובסגנון סוגיות פתיחה בדרך כלל , שהן עוסקות בשאלות לשון וסגנון . ומכאן לנושא הסוגיא כולה : כיצד היתה הטעיה זו , ומהי התרעומת . בפתח הדברים באה הקביעה - ההנחה " דאטעו פועלים אהדדי " , הנחה שממנה חוזר בעל הגמרא להלן בראש החלק השלישי ( עו ע " ב ) , ב " מסקנתו " , שמסיק שם שאין " הטעו " שבמשנתנו שונה מ " חזרו " , ופירוש המשנה שחזרו בעל הבית ופועלים זה בזה . ברם , טרם דוחה הוא את האוקימתא שבפתיחת 1 ראה ר " א ווייס , היצירה של הסבוראים , ירושלים תשי " ג , עמ ' , 17 16 והזכיר אף סוגייתנו שם ; י '' א אפרתי , _בר אילן ו ( תשכ '' _ח ) , עמ ' . 86 וראה " פרק האשה רבה בבבלי בצירוף מבוא כללי על ריר חקר הסוגיא " ( להלן : "פרק האשה רבה " ; " על ררר חקר הסוגיא " ) , מחקרים ומקורות — מאסף למדעי היהדות , א , ניו יורק תשל " א , עמ ' 325 324 והעי , 9 ובשנתון המשפט העברי ה ( תשל " ח ) , עמ ' . 217 על סוגיות הפתיחה בראשי המסכתות , עיין ר " ז פרנקל , MGWJ ; x ( 1861 ) , pp . 266 - 267 דרכי המשנה , עמ ' ; 270 נ ' בריל , J _/ JG 11 ( 1876 ) , pp . 43 - 44 מ " ד יודילוביץ , ישיבת פומבדיתא , תל אביב תרצ " ה , עמ ' ; 53 א ' ווייס , ספר היובל לכבוד קאמינקא , וינא תרצ " ז , עמ ' , 29 הע ' = ) 3 על המשנה , אוסף מאמרים מאת פרופ ' אברהם ווייס , אוניברסיטה בר אילן , עמ ' , ( 24 היצירה ( כנ " ל ) , עמ ' 9 ואילך ; רא " ש רוזנטל , ספר זכרון ליעקב פרידמן ז " ל , ירושלים תשל " ד , עמ ' , 242 239 הע ' . 16 2 עי ' רש " י עו ע " ב , ד " ה הטעו ( ותיבת " נמי " בפירוש רש '' י שם ליתא ברוב כתבי היד _, ואיתא בנדפס וכי " ס בלבד ) . והיא מסקנה אף שמרוחקת מן הסוגיא : " ומסקנא שהטעו זה את זה הכי קא מסקינן ואיב ' אימ ' האי תנא לחזרו היטעו קרי ליה " ( ספר המקצועות , עמ ' נח ); ועיין רשב " א בשטמ " ק לדף עו ע " ב , ר " ה כללא רנקטינן מהאי שמעתא ; ובמאירי : " והעלו בגמ ' במסקנתהסוגיא בפירוש והטעו זה את זה שענינו שחזרו זה בזה " ( עמ ' . ( 295 , 292 ועל פי המסקנה כתב הראב " ד : " והטעו זה את זה , דהיינו חזרו " ( במיוחס לריטב " א ובשטמ " ק , עו ע " ב ד " ה בד " א שלא התחילו , וראה להלן הע ' , ( 10 וכתב עליו הר " ש די וירש : " צ " ע על מה שכתב הרב וכוי עד ודבר זה למדנו אותו ממשנתנו דהיינו חזרו , דבגמ ' אמרי ' חזרו זה בזה לא קתני אלא הטעו " ( שטמ " ק שם , וראה דבריו בשטמ " ק לעיל עו ע " א , ר " ה ורישא ) . ושמא אותו ריחוק גרם לו שלא לראות כאן מסקנה אדלעיל מיניה . ועיין ספר חיים שנים ישלם ( בש " ס אל המקורות ) . ואף שנאמרת כלשון איבעית אימא , היא מסקנה , כשם שכאן בחלק הראשון פיס ' , 7 אף שהיא בלשון ואיבעית אימא , דוחה פיס ' 1 בבירור . ומה שאמרו בסגנון המסקנה הנידונה " חזרו נ מ י הטעו קרי ליה " , פירושו , היות והתנא אומר אף בסגנון " הטעו " כשכוונתו " חזרו " , הרי אין ממש למה שדייקנו בראש סוגיין , ויש לפרש " חזרו " כפי שרצינו מראש , וכפי שיוצא
|
|