|
|
עמוד:יא
דגם כזה : קביעת גבולות הסוגיא ; מיספור ושם לסוגיות שוטפות ; הצגת _הסוגיא בצורה גרפית המעמידה על המבנה הספרותי הפנימי ; קביעת גופן לעצמו לכל אחד מן המרכיבים העיקריים הרגילות בסוגיות הבבלי : דברי תנאים , דברי אמוראים במימרותיהם ובמעשיהם , ודברי סתם התלמוד . הפרדה זו תסייע לחקר המימרות בתור סוגה ספרותית לעצמה , להשוואת מימרות האמוראים שבבבלי למקבילותיהן שבירושלמי , ולבירור קשת יחסיהן , מזהות מילה במילה [ , ![ עבור לשינויים קלים כשעיקר הלשון קיים , עד למסירת המימרה בתוכנה בסגנון חדש ( ראה הסוגיא ומרכיביה ) , העשוי לבוא אף מתוך עמדה שונה בת תקופה מאוחרת למימרא המקורית . איסוף הנתונים במעין " אוצר המימרות " יקדם את המחקר בתחום זה , בעניין דרך מסירת דברי חכמי ארץ ישראל בבבל ובעניין החלפת שמות החכמים בין בעלי המחלוקת לבינם , והחלפות אחרות בהבאת שמות מוכרים יותר בבבלי לעומת השמות המקוריים המוכרים פחות בבבל . התייחסותנו כאן למימרות , בידודן ופרשנותן , והחלפת לשונן , תוכנן או שמות מוסריהן , נעשית במסגרת ספרותית של המקורות כפי שאנו רואים אותם כישויות קבועות ונוקשות המונחות לפנינו , בחינת " אין לדיין אלא מה שעיניו רואות " . אין התייחסות זו קובעת כיצד יצאו הדברים מפי אומריהם _, שהרי אין לנו אלא ניסוחים ספרותיים שבאו מתוך יציקת הדברים החיים לתוך דפוס ספרותי מובהק , על ידי החכם עצמו , או על ידי מנסחים ( " מסיימים " ) שבבית מדרשו , שתפקידם היה לצקת את הדברים החיים לדפוס ספרותי ( ראה אל תתמה על הוספה שנזכר בה שם אמורא , להלן עמ ' 74 הע ' , 58 והנסמן שם ) . מלבד זאת שהמימרא המנוסחת אינה בדווקא דברי האמורא כפי שיצאו מפיו , יתכנו גם הרפתקאות גדולות בשלבי המסירה , למשל בהעברת דברי אמוראי ארץ ישראל לבבל , ועריכתם מחדש . יש שהמימרא ודברי הפירוש שעליה מחליפים את מקומם c כשלשון המימרא המקורית ( כגון , כצורתה בירושלמי ) , עשוי לבוא כהסבר צמוד ( כלומר , כעת בצורת דברי סתם התלמוד ) , ולשון ההסבר יבוא כגוף המימרא , בוודאי בגלל בהירות יתר שבו ( ראה הסוגיא ומרכיביה ); ויש שתורת ארץ ישראל מובאת בבבלי בפי ר ' יוחנן , או חכמי ארץ ישראל המוכרים מאוד ( ר ' אלעזר ) , כשבמקורה היא לאו דווקא קשורה לאמוראים הללו . מקום תיאור ההרפתקאות הללו הוא בתוך דברי פרשנות . התרשים של נוסח הסוגיא כמתואר לעיל קובע מה שהעיניים רואות , כלומר את הצורה הספרותית שלפנינו , שהיא מציינת את הזהויות הקלסיות והיא נקודה המוצא לכל דיון . אמור מכאן , גם מימרא שנובעת מפירושא מקורית תסומן בגופן המימרות , והפרשן יפרשן . יתר על כן , יש מימרא בבבלי המובאת לפנינו בפי חכם נקוב שמו , והדעת נותנת שאינה מימרתו ולא פירושא למימרתו אלא היא דברי סתם התלמוד המושמים בפיו לשם תפארת המשא והמתן . העיון המרוכז זה קרוב לארבעים שנה בתופעת סתם התלמוד , ובסוגי הפעילות שפועל סתם התלמוד בתוך הסוגיא , מעלה היכרות ממוקדת בו , באוצר לשונו ומונחיו הקבועים , בדרכי חשיבתו בהפשטה ובדיון המפולפל , ובמושגים שדבריו מאופיינים בהם במיוחד . משנעשו תכונות אלה מוכרות בסימניהן , אי אתה יכול לברוח מן המסקנה שהרבה מימרות בצורתן , כדיבורים האמורים מפי אמוראים נקובי שם , אינן אלא פרי יצירתם של בעלי סתם התלמוד ( ראה אל 2 ראה מאמרי " סיפור רב כהנא זדי יוחנן ( ב " ק קיז ע " א - ע '' ב ) וענף נוסח גניזה - המבורג " , בר אילן ל -לא ( ונשם " ו ) [ מוקדש לזכרו של פרופ מאיר שמחה פלדבלום ] _, עמי . 422 - 421
|
|