|
|
עמוד:ט
הקדמה באסופת המחקרים שלפניך , _קןבץ מבחר מאמרים הנוגעים לחקר התלמוד הבבלי . המחקרים הוצגו כאן בחמישה שערים : שער הסוגיא , שער הנוסח , שער האגדה , שער העיון , ושני ערכים אנציקלופדיים באנגלית . להלן אעיר בקצרה על תוכנם של השערים , ואוסיף מעט הפניות למחקרים אחרים שאינם כלולים בקובץ זה . שער הסוגיא בשער הסוגיא באים מחקרים במבנה הספרותי ובהרכבה של הסוגיא בתלמוד הבבלי . מעט מאוד עד ימינו , אם בכלל , נחקרו הסוגיות שבבבלי מבחינת המבנה הספרותי שלהן , ואפשר לציין שני גורמים לפחות למיעוטו של העיסוק בתחום זה . האחד נובע מן ההנחה שהיתה רווחת , הרואה את התלמוד הבבלי בפרוטוקול בישיבות האמוראים , ברישום חד ממדי של דברי הדוברים , ללא צורה וללא מבנה ; אישים דגולים צוטטו בעבר באמרם " איני לומד תלמוד , כי אין בו צורה ספרותית " . הגורם השני הוא צורת הדף המודפס כמקובל בדפוסי התלמוד מתחילתם . דרך זו של הצגה מטשטשת את קיומן של יחידות _ספרויות מובהקות בתוך הפרק , והללו נבלעו בו ללא היכר . הסוגיות התלמודיות כפי שהן מונחות לפנינו היום , מייצגות שלב אחרון של תהליך ארוך . ודאי , יש לומר , שתחילתן של הרבה מן הסוגיות לא היתה אלא ברייתות השנויות על יד המשנה , ועליהן נוספו מימרות אמוראים , השנויות אף הן על המשנה באופן ישיר - ורק הוספת המשא והמתן של סתם התלמוד בין הפרקים העניקה לחומר כזה אופי של סוגיא . בחלק ( קטן ) מסוגיות התלמוד הבבלי נוספו גם הוספות מאוחרות לדברי " סתם התלמוד " , הנושאות לפעמים אף תווית זיהוי מיוחד , כגון המילה " פירושא " . דברי סתם התלמוד נתחברו באמנות ספרותית רבה , עד שהם מתחברים למימרות האמוראים חיבור מושלם כאילו הכל רצף טבעי מקורי . לאמתו של דבר , רבים ממפרשי התלמוד בדורות הקדומים היו ערים לגמרי למורכבות הסוגיא , ובזמן הצורך הסכימו לבצע הפרדות נועזות בין המימרות לבין דברי " רבנן בתראי " וכיוצא בהם . הצעד הראשון לקראת הכרת החלוקה המהותית המובנית וטבועה בכל פרק מן התלמוד הבבלי הוא הניסיון להציב גבולות בין הסוגיות השוטפות , שהרי גם במקום שיש משניות בתוך הפרק , ופיסקאות מן המשנה , קביעת החלוקה על ידי הפיסקאות רחוקה מאוד מהגדרת סוגיות שוטפות אשר הן יחידות ספרותיות מובדלות זו מזו . החלוקה הדרושה , שנוספו לה קביעת מיםפור שוטף וכותרות , נותנת הכרה ממשית להיות הפרק מורכב מיחידות אשר לכל אחת מהן נקודות ברורות של התחלה וסיום , ועל פי רוב אף מבנה פנימי מובהק . לא היתה מודעות רבה לאופי זה של התלמוד הבבלי במחצית הראשונה של המאה העשרים , ואף המילה " סוגיא " שימשה לרוב , כפי שהיא עשויה לבוא עוד בפי הדוברים , כהתייחסות לדיונים תלמודיים מפוזרים על נושא מסוים .
|
|