|
|
עמוד:9
מלחמת העולם השנייה בפרט . שאלות של חינוך לעצמאות מחשבתית אינן נפרדות לדידו משאלות הנוגעות למצב התודעתי , החברתי והפוליטי הקיים . ואכן , המאמר הפותח את הקובץ עוסק באופן ישיר בשאלת " עיבוד העבר " : ההתמודדות הפעילה והמודעת לעצמה עם העבר הגרמני , עם האסון והאשמה . לטענת אדורנו , אי אפשר להתמודד עם העבר , ובעיקר אי אפשר למנוע את חזרתם של הדברים האיומים שאירעו , ללא " פנייה אל הסובייקט " , ללא בחינה פנימית ביקורתית של מצב התודעה שאפשר את הדברים שאירעו , ושעלול לאפשר דברים דומים גם במקומות ובזמנים אחרים . אף על פי שאדורנו עוסק בעבר הגרמני , קשה להתעלם מהשלכות טיעוניו על זמננו אנו . בהרצאות ובשיחות שלאחר מכן , אדורנו מציג בעיות דומות אחרות בנוגע למשמעותו החברתית והפוליטית של החינוך , וזאת במטרה לקדם תודעה ופעולה ביקורתיות ועצמאיות . הוא דן בנושאים כגון השפעת הטלוויזיה על התודעה , הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים המסכלים עצמאות מחשבתית ומביאים לנהייה אחר סמכויות ולהזדהות עם קולקטיבים לאומיים ואחרים , וכן בשאלות על משמעות האהבה ועל היעדר היכולת לאהוב , על הקור האנושי הנוצר בגלל יחסי הייצור החומריים התועלתניים , ועל האלימות כלפי האחר והשונה , הפורצת מתוך הדחפים המודחקים נפשית , חברתית ופוליטית . שלא כמרבית ספריו של אדורנו , המתאפיינים במורכבותם הטקסטואלית ובהיותם כמעט בלתי נגישים לקוראות ולקוראים שאינם בקיאים במסורת החשיבה הפילוסופית האירופית , ההרצאות והשיחות הכלולות בקובץ זה מיועדות לקהל הרחב , והן שודרו ברדיו הממלכתי של גרמניה . אדורנו מתייחס בהן באופן ישיר לסוגיות ולאירועים שעמדו במרכז הדיון הציבורי של אותם הימים - הפוליטי , החברתי , ובעיקר בנושאים חינוכיים - ומנתח אותם מנקודת מבט פילוסופית ביקורתית , אך מנסח את טענותיו באופן נהיר ובלתי אמצעי . בשיחות הרדיו , שיש בהן מטבע הדברים ממד של ספונטניות , אדורנו מתגלה כאיש שיחה חיוני , ולעתים אף משעשע , המשתמש באירוניה והומור להמחשת הסתירות
|
|