|
|
עמוד:14
לאורך כל שנות יצירתה . היא מתגלה בהם כמשוררת אורבנית ומודרניסטית , אך תמיד – גם בעלת הסתכלות מיוחדת , אשר צבעה את שירי הערים בצבעים אישיים . שני פרקי העיון האחרונים בספר , השמיני והתשיעי , מציגים דבר והיפוכו מבחינת נושאיהם . בפרק השמיני נדון נושא ״אובססיבי״ בשירתה של גולדברג : חילופי החושך באור , או תקוות הסתלקותו של החושך מפני האור . נושא טריוויאלי לכאורה זה מתברר בפרק כנושא יסוד החוזר ומופיע בצמתים עתירי משמעות לאורך יצירתה , ובדיון שבגוף הפרק הוא אף נקשר להשקפת העולם האמנותית שבה החזיקה . לעומת הפרק השמיני , שבו נדונה תקוות המהפך מחושך לאור , הרי הפרק התשיעי עומד כל כולו בסימן המוות והחידלון . נושא המוות לא היה זר ללאה גולדברג , והיא נגעה בו בשירתה פעמים רבות , ואף בצעירותה לא נמנעה מלכתוב עליו . אולם בפרק זה נדונה זווית מיוחדת של הנושא : מדובר בו על ״שירים על סף המוות״ כמושג , המתמלא תוכן אוטוביוגרפי בעיקר בשיריה האחרונים . אלה הם שירי ״קו הקץ״ ממש , אשר נכתבו מתוך ידיעת הקץ הקרב ובצלו , ומכאן מעמדם הייחודי ביצירתה . פרקי הספר מקיפים אפוא היבטים המשרטטים במצטבר פרופיל מרתק של יצירת גולדברג ( ובמשתמע – פרופיל שלה עצמה כיוצרת מרתקת ולא בנלית ) . כך , נחשפת כאן רשת המתחים המונחת בתשתית יצירתה ומקיימת אותה כלב חי ופועם : המתח בין ארוס לתנטוס , בין גבריות לנשיות , בין תרבות אירופית לתרבות עברית , בין עבר להווה , בין דינמיות של רגש לסטטיות של צורות . גם כותרתו של הספר מרמזת על אותה עמדת מתח הנובעת ממצב של ״בין לבין״ . בשירה ״על גבול האור״ , ששמו משמש כותרת הספר הזה , גולדברג מתארת את המעבר בין היום ללילה במילים אלה : ״וסהר מצטיר על פני מרום , / הבהוב לבן , זהיר ולא בטוח / כלו הסוס בין לילה לבין יום״ . עמדת ההיסוס , או בהתבוננות אחרת – העמדה המביאה בחשבון אפשרויות סותרות או מתנגשות – מוקרנת מתוך רבים משיריה של לאה גולדברג ומוציאה אותם מכלל פשטנות וחד משמעיות . ובמילותיה שלה בהמשכו של השיר הנזכר : זו שעת תמורה בה נעמד אלמים על גבול האור – לאן יפנה לבנו ? האם נחזר , אחי , הנעבר ? 3 שירים , כרך ב , עמ׳ . 112
|
|