מבוא

עמוד:12

הלכה למעשה . בין השנים 2000 - ל 1995 כינה כתב העת " פורצ ' ן " את אנרון החברה החדשנית ביותר בארצות הברית . " פורצ ' ן " צדק , אבל עורכיו פשוט לא הבינו את טיבם של החידושים . השאלה אם לאנשי עסקים יש ( או אין ) מוסר היא לא נושא הספר הזה , אם כי לפעמים יופיעו בו שני הצדדים האלה . במקום זאת , הבעיה הבסיסית בעינינו היא התמריצים הניתנים בשווקים התחרותיים ללחצים להתנהגות שאיננה מדקדקת במוסר . השווקים נהדרים במתן תמריצים ותגמולים לגיבורי עולם העסקים שיש להם מוצרים חדשים וחדשניים אשר יש בהם צורך אמיתי . אבל שווקים חופשיים שאין בהם רגולציה מתגמלים רק לעתים רחוקות גבורה מסוג אחר , גבורה של אנשים שמרסנים את עצמם ואינם מנצלים חולשות פסיכולוגיות או פערי מידע של הלקוחות . בשל לחצים תחרותיים , מנהלים שמרסנים את עצמם כך מוחלפים פעמים רבות באחרים , שיש להם פחות נקיפות מצפון . החברה האזרחית והנורמות החברתיות בולמות במידה מסוימת פישינג מהסוג הזה ; אבל בשיווי המשקל שנוצר בשווקים , אם יש הזדמנות לפישינג , אפילו חברות שבראשן עומדים אנשים בעלי יושרה מוסרית אמיתית יצטרכו בדרך כלל לעסוק בפישינג כדי להתחרות ולשרוד . איך יכולנו לדעת ? צפינו שהספר הזה לא יהיה פופולרי ( בלשון המעטה ) בקרב אלה שחושבים שאנשים מקבלים כמעט תמיד את ההחלטות הטובות ביותר עבור עצמם . בוב וג ' ורג ' ? הם ישאלו . מי נתן להם את הזכות לומר שאינדיבידואלים הם לא - תמיד ובאופן בלתי נמנע - הפוסקים הטובים ביותר לגבי ההחלטות שמשפיעות עליהם ? כמו הרבה מאוד דברים בכלכלה , הטיעון הזה הגיוני באופן תיאורטי . אבל כאשר בוחנים את השאלה בכל הנוגע לאנשים אמיתיים המקבלים החלטות אמיתיות ( כפי שנעשה לכל אורך הספר ) , מגלים שהם במידה מפליאה פראיירים , קורבנות של פישינג : וכתוצאה מכך הם מקבלים החלטות שאילו היו בוחנים במעט מן השכל הישר שיש להם , היו יודעים שאינן פועלות לטובתם . לא צריך להיות יהירים כדי להבין שאנשים מקבלים החלטות כאלה . אנחנו יודעים , כי אנחנו רואים אנשים מקבלים החלטות שלא יכול להיות שמישהו היה רוצה . הנרי דיוויד תורו ציין כי " בני אדם ברובם חיים את חייהם מתוך

משכל (ידעות  ספרים)


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר