|
|
עמוד:13
להבדלי ההתבטאות בין הסוגות השונות של הכתיבה . המסרים שהכותב מתאמץ לנסחם נובעים הן מאישיותו האינטלקטואלית , המיסטית והחזונית הן מהאתוס של הפעילות הדתית הריטואלית . נוסף על כך המופשט וּ ת של רעיונותיו והנועז וּ ת שבהם תורמות אף הן לכתיבה שאיננה חד משמעית . בהתאם לכך בכוונתי לטעון בחיבור זה , כי אופי ההגות החב " דית מתמצה בתכונות מהותיות אחדות : ( א ) סקרנות אינטלקטואלית . להגות חב " ד אין גבולות . ההוגה החב " די חוצה כל גבול אפשרי בסקרנותו . הנחה זו חלה על רעיון ומעשה כאחד : אין פעילות תאורגית או מגית , עליונה ככל שתהיה , שמחשבת חב " ד איננה ממפה ומנסחת . ניתן לראות בכך פרשנות מסוימת לקבלת האר " י ; ואפשר שאין בכך מקוריות יתר , כי אם יצירת אתוס תואם בסגנון יותר פרוזאי ופחות מיתי . אולם הדחף ה ' כפייתי ' לדון בממדים העליונים של האלוהות הוא מאפיין של הגות חב " ד . שיאה של הסקרנות האינטלקטואלית נמצא בתפיסה המשיחית , שהמסורת החב " דית כוננה אותה על גילוי הסודות . ( ב ) אופטימיות . הגות חב " ד נלהבת להציע מנגנונים שונים במגמה להסביר תהליכים המתרחשים בעולם האלוהות . החלוקה השניונית ( כמו רובד עליון ורובד תחתון של אותה ספירה ) שבה ונשנית בביאור התהליכים של ראשית ההתהוות . לעומת זאת השבירה איננה ממלאת מקום מהותי בהגות חב " ד . על פי רוב האדמו " רים אינם משתקעים בהצעת מודלים לתהליכי השבירה , ותודעתם נעוצה ברובה בעולם התיקון . מלבד זאת הם סמוכים ובטוחים שיעפילו בהכרתם לפסגת ההוויה , לאור אין סוף . ( ג ) חידוש ורציפות . אינטרס מהותי של הגות חב " ד הוא השיוך המוגדר והבהיר לקבלת האר " י . הדפסת הספר עץ חיים בתחילת שנות השמונים של המאה ה 18 הותירה חותם מהותי על מייסד השושלת החב " דית ועל ממשיכיו . ההבחנה בין תהליכי הבריאה , המתייחסים לראשית ההתהוות , לבין תהליכי ההאצלה , המתייחסים לעולמות ולספירות שהופיעו לאחר הצמצום , היא מהותית ביותר . הבחנה חדה זו בין בריאה להאצלה נתמכת בתפיסה הממשית של הצמצום הראשוני החל באור האלוהי ( למשל כפרשנותו של ר ' עמנואל חי ריקי ) . לתכונות אלה יש להוסיף מאפיין שכבר עמדו עליו בהרחבה במחקר הענף על הגות חב " ד : ( ד ) הימנעות מכוונת מהכרעה . הגות חב " ד העמידה את המציאות האלוהית והארצית על שניות דיאלקטית . שניות זו היא בריח תיכון בסוגיות שונות , כמו המעגליות של המציאות ואופיו של האובייקט הנברא והנאצל כאחד . מאחר שהניסוח המודרני של עיקרון זה לא היה בידי האדמו " רים הראשונים , והאדמו " רים האחרונים ביקשו את רציפות הסגנון , התנסח העיקרון הדיאלקטי באמצעות ניסוחים סותרים ולעתים גם מסורבלים .
|
|