|
|
עמוד:10
השלו והנוח ולצאת הלכה למעשה לשטח , להכיר את הזר - הקרוב . מאז שנות השמונים הולכים ומתרבים הכותבים הבוחרים בערוץ זה . בספר זה אני מבקשת לעסוק בתופעה זו , שלא נידונה עד כה . הספרים הנמנים עם קבוצה זו לא זכו בדרך כלל לעניין רב מצד החוקרים והמבקרים , וכיוון שהם משתייכים לז ' אנרים או תת - ז 'אנרים שונים , ולעתים אף לדיסציפלינות שונות ( ספרות , עיתונות , אתנוגרפיה ועוד ) , לא עמדו החוקרים על הקשרים ההדוקים ביניהם , על המאפיינים המשותפים להם ועל הזיקה ביניהם ובין ההוויה החברתית - הפוליטית המורכבת שהם מבטאים . הספרים שבכל זאת נידונו היו בעיקר ספרים מאת סופרים שהתפרסמו בזכות ספריהם הבדיוניים . אחרים זכו להתייחסות מעטה ביותר . יתר על כן , רוב רשימות הביקורת , ובכלל זה הרשימות שהתפרסמו במדורי ספרות ובכתבי עת ספרותיים , התמקדו בתוכן הספרים ובעמדות שהובעו בהם וכמעט לא דנו בז ' אנר או במאפייניו . מבקרים מעטים יחסית נדרשו למאפיינים הספרותיים או הרטוריים של ספרים אלו , ולא זו בלבד אלא שלעתים אף ראו פגם בעצם קיומם , מתוך הנחה ( מוטעית ) שכתיבה תיעודית אמורה להיות כתיבה " שקופה " . את העניין המועט של המחקר והביקורת במאפיינים הספרותיים והרטוריים של הספרים הללו אפשר לתלות מן הסתם בחוסר העניין של המחקר והביקורת בספרי תעודה ככלל . הימים הם אולי " ימי ביטול מודע של כל התחומים וטשטוש מכוון של כל הגבולות המבדילים" ( צמח , ( 124 , 2001 אבל את היחס בין טקסטים ספרותיים לטקסטים שנחשבים לא - ספרותיים עדיין אפשר להמשיל ליחס בין השמש ללווייניה . מאז שנות השמונים של המאה העשרים אמנם נכתבים בעברית יותר ויותר ספרים תיעודיים מסוגים שונים , ומספרם רק גדל 1 בביקורתו על ספרו של עמוס עוז , " פה ושם בארץ ישראל " , כתב יורם ברונובסקי : " יהיו שיתלו במאמרים אשמה של ' ספרותיות ' יתרה ( האשמה מטופשת שעמוס עוז כבר היה קורבן לה ) ואולי ישובו וימצאו פגם בסיגנון המעולה הזה , בכוח הפיוטי ממש של המשפט העמוס - עוזי והמטפורה המיוחדת לו " ( ברונובסקי . ( 1983
|
|