|
|
עמוד:14
( ערבים רוקדים בשנת 2002 ) ושני רומנים ( ויהי בוקר ב - 2004 וגוף שני יחיד ב - 2010 ) שנכתבו כולם בעברית . משוררים ומתרגמים נוספים הכותבים בעברית הם סלמאן מצאלחה ( אחד מכאן , 2005 ) ונעים עריידי ( שפרסם רומן ושבעה ספרי שירה , האחרון שבהם הוא כל העונות : מבחר שירים , 2006 - 1972 שראה אור ב - . ( 2010 כל אלה ערערו על היותה של העברית שפתם של יהודים ציונים בלבד ואפשרו לספרות פלסטינית המתורגמת לעברית או נכתבת בעברית להתקיים כחלק בלתי נפרד משדה הספרות העברית , ההולך ומאבד את ההומוגניות האתנית , הדתית , המגדרית והלאומית שלו . העברית הפכה לזירה הולכת ונפתחת שבה הטקסט הפלסטיני , בין שהוא מתורגם ובין שהוא מקורי , הוא שותף בעל זכויות העשוי לבשר על תהליכים פוליטיים שיתרחשו בעתיד . התרגום הוא לב לבו של המפגש הפוסטקולוניאלי , וכשם שהוא יכול לייסד את עליונות התרבות הכובשת על פני התרבות הנכבשת כך הוא יכול לאפשר - לפחות במישור התרבותי - ערעור על האסימטריה האלימה שמתקיימת בין שתי התרבויות . כך מתאפשר דיון לא מקוטב , שמנכיח את הטראומה של הנכבה ואת הספרות שצמחה בעקבותיה כפרגמנטים פלסטיניים של זיכרון ועדות שמתקיימים בתוך התרבות העברית . הפעילות הטקסטואלית הזאת - תרגומה לעברית של ספרות פלסטינית - מעוררת בעוצמה רבה את חובתו של הקורא היהודי להגיב לגורל הפלסטיני מעמדה של אחריות ( שהיא תמיד תביעה לתגובה , כפי שנגזר מהמילה , ( responsibility כלומר אחריות ישראלית לאירועי הנכבה ולאלימות הישראלית המתמשכת כלפי הפלסטינים , שקצה לא נראה באופק . הקובץ שלפנינו כולל עבודות של חברי הקבוצה " מרחב ספרותי ערבי - עברי" שפעלה במכון ון ליר בשנים 2010 - 2008 ובמסגרתה נלמדו ונחקרו יחד בעברית פרקים בספרות הפלסטינית . הפרקטיקה הבסיסית של דיוני הקבוצה הייתה למעשה פרקטיקה של תרגום . הלימוד המשותף של טקסטים מתורגמים הוא עצמו מעשה של תרגום , המערער על ההיררכיה שבין מקור פלסטיני לתרגום עברי . התרגום העברי לא רק משתווה למקור אלא גם פועל להפיכת הטקסט הפלסטיני לחבר בעל זכויות במרחב הספרותי העברי . עבודתה של קבוצת המחקר לא נועדה לגשר על פני הפערים הלשוניים והפוליטיים בין העברית לערבית ובין כותביהן ודובריהן , אלא בעיקר לבחון את הפער הזה ולזהות בו את ההיעדר ואת הדחקות האסימטריה של יחסי הכוח . כאשר פלסטינים ויהודים דנים יחד בספרות הפלסטינית בשפה העברית , עצם הדיון כרוך בקשיים ובמכשלות , ונראה שלכל אורך הדרך התקיימה בו הכפילות הפוסטקולוניאלית הברורה המאפיינת דיון בספרות הנכבש המתנהל בשפת הכובש . כלומר , מצד אחד היה בו , ללא כל ספק , מעשה של ניכוס התרבות הפלסטינית באמצעות התרבות העברית . מעשה זה הבליט והפעיל את האסימטריה ביחסי הכוח . 22 נירניאנה , מיקום , עמ ' . 9
|
|