|
|
עמוד:7
פתח דבר : לקרוא את המרחב המשותף חנן חבר מחמוד כיאל הגישה הרווחת כיום בלימודי התרגום כופרת בתפיסה המסורתית , שרואה בתרגום טקסט משני לעומת המקור , הנעלה עליו . למעשה , הגישה המקובלת כיום הייתה מקובלת כבר בימי הביניים , אז נחשב התרגום ליצירה בזכות עצמה . אבל חשיבותו הלא - פחותה של התרגום לעומת המקור הלכה ודעכה בשלהי ימי הביניים ובראשית הרנסנס , ובוודאי עם המצאת הדפוס והפיכת המחבר לבעלים של הטקסט שלו . לטענת סוזאן באסנט ( Bassnet ) והאריש טריבדי ( , ( Trivedi רעיון עליונותו של המקור צמח בד בבד עם התפשטות הקולוניאליזם , כאשר אירופה החלה להתפשט אל מחוץ לגבולותיה ולהשתלט על טריטוריות חדשות . לעומת זאת , הפוסטקולוניאליזם הביא אתו גישה המעניקה חשיבות לטקסט של התרגום , שכן " מושג התרגום מצליח לבטא יותר מכל מושג אחר את הפעילות המרכזית ואת הדינמיקה הפוליטית של הפוסטקולוניאליזם " , שביסודו נמצאת ההכרה ש " שפות , בדומה למעמדות ולאומות , מתקיימות בתוך היררכיה , כמו התרגום עצמו , שבעבר חשבו עליו במונחים של מקור והעתק נחות " . ביטוי עכשווי מובהק לערעור על עליונות המקור על פני משניות התרגום עולה מדבריו של המשורר והמסאי המקסיקני אוקטביו פאס . פאס רואה בכל טקסט מעשה של תרגום , שכן לדעתו אין בנמצא טקסט שהוא מקורי לחלוטין : " כל טקסט הוא ייחודי , ובו - בזמן , הוא תרגום של טקסט אחר . אין טקסט שהוא מקורי לחלוטין היות והשפה עצמה , במהותה היא תרגום : ראשית מן העולם הלא - מילולי , ושנית - כל סימן , כל משפט הוא תרגום של סימן ומשפט אחר " . במילים אחרות , הלשון עצמה היא מעשה של תרגום : תחילה מפני שהיא תרגום של עולם המציאות הנגלה לעין ונתפס בתודעה ; ולאחר מכן בעצם העובדה שסימן מלכתחילה אינו עומד בפני עצמו , אלא הוא תמיד הפניה מסימן אחר , ובתורו מפנה גם הוא לסימן נוסף , שהוא למעשה תרגום שלו . עם זאת , פאס מסייג את קביעתו : כל הטקסטים הם מקוריים היות וכל תרגום הוא שונה . במידה מסוימת , כל תרגום הוא המצאה , ולכן כל תרגום הוא יצירה של טקסט ייחודי . [ ... ] תרגום כולל שינוי של המקור . שינוי זה , הוא ( תמיד ) שינוי ספרותי ללא יוצא מן הכלל . [ ... ] הטקסט המקורי לעולם אינו . 1 באסנט וטריבדי , הקדמה , עמ ' . 2 . 2 יאנג , פוסטקולוניאליזם , עמ ' . 153 . 3 שם , עמ ' . 155 . 4 פאס , תרגום , עמ ' . 38
|
|